הלכתי השבוע לדייט עם בחור. נקרא לו אלון (שם בדוי). אלון הוא בן שלושים, גבוה ובעל גוף רגיל. הבחור אמר לי שהוא חרמן אבל בניגוד לחרמנים המצויים הוא נשמע נחמד, היה מעוניין גם לדבר והיה גם על מה לדבר איתו. לפי התמונות שלו לא ציפיתי למי יודע מה, אבל למדתי שלפעמים יש פער בין תדמיות למציאות שמביא הפתעות טובות. הוא עצמו לא קיבל תמונות מלאות שלי [דיסקרטיות עמוקה] ונפגשנו בבית קפה מסוים. למה בכלל הלכתי לפגישה הזאת? שאלה טובה. אולי בגלל שכבר שבועיים לא נפגשתי עם מקס וכנראה בגלל שמפלס החרמנות אצלי כבר עלה לשמיים.
הבחור איחר בגדול, אבל יש לי סבלנות וחיכיתי. כשהגיע, המבט הראשון על פניו היה מבט של הפתעה. היה לי קשה לקרוא את המבט הזה ולא ידעתי לאיזה כיוון ההפתעה. הוא לא הפתיע אותי וזה כבר לא היה טוב. מכיוון שלא חשתי איזו משיכה מיוחדת למראה החיצוני שלו לפני הפגישה, המון היה תלוי אם ארגיש זאת כשנפגש. זה קרה לי בעבר עם מקס וזה קרה אז בגדול, אבל בדייט השבוע - נאדה, כלום, גורנישט. נותרתי אדיש.
לדעתי אחד הגורמים העיקריים לכשלון או הצלחה של פגישה כזו הינו הפער בין ציפיות או תדמיות שבנינו לעצמנו לגבי הפרטנר לבין המציאות. הוא לא קרא לזה אכזבה, אבל בשיחה אחרי הדייט הבנתי בין השיטין שהוא דימה לו אותי באופן שונה. אוקיי, אז גם הוא לא קיבל מה שרצה, אבל עדיין משהו במבט שלו הראה לי שהוא רוצה. ישבנו ודיברנו בבית הקפה במשך זמן רב וכשהגיע הזמן ללכת לא היה כבר זמן לשום דבר אחר. האמת שגם לא רציתי שום דבר אחר, למרות שהעיניים שלו, נדמה לי שידרו רצון עז שמשהו יקרה. פה אני צריך להבהיר משהו. אם בחור רוצה אותי רק בגלל שהוא חרמן ולא ממש רוצה אותי בגלל מה שאני, בגלל שהוא מתלהב ממני, בגלל שהוא נדלק ממני - העסק אבוד. מוזר, אבל ככה זה אצלי.
נפרדנו בלחיצת יד רשמית כזאת והבטחנו שנדבר כבר. בלילה ראיתי שהוא מחובר והתחלנו לדבר. הוא אמר לי איזו תדמית היתה לו לגבי ובמה שונה המציאות מהתדמית. זה לא היה בהכרח משהו שלילי, אבל גם לא חיובי במיוחד. רק שונה. אבל אני קפצתי על ההזדמנות. הוא לא גילה התלהבות, אז במקום לצאת הרע שאומר לו שהוא לא מתאים לי, עשיתי מזה שאני מבין שהוא התאכזב ואיחלתי לו בהצלחה בדייט הבא עם הבחור הבא. לא בא לי למשוך ענינים איתו וסגרתי את הגולל על פרשת אלון.
בינתיים קבעתי דייט נוסף עם בחור אחר. נקרא לו שליו (שם בדוי) זה חצי בליינד דייט כי חוץ מתמונות גוף ותיאור מילולי, אף אחד מאיתנו לא יודע בדיוק איך האחר נראה. מעניין איך יעבוד פה הפער בין תדמיות למציאות. הבחור הפעם בן שלושים ושתיים, שחי בזוגיות כסטרייט ומתלבט לגבי המשך דרכו. הוא מדחיק שנים את משיכתו לגברים ורק עכשיו החליט לבדוק את עצמו. הוא גם רזה וזה חשוב לי, אפילו יותר רזה ממני שדבר כזה כבר מזמן לא פגשתי בדייטים שלי. הוא מגיע לפגישה עם המון פחדים וחששות כי זה דייט ראשון שלו עם גבר. מרוב חששות הוא אפילו הציע שנפגש אצלו בבית, לא לסקס. רק כדי שירגיש יותר בנוח. לא קפצתי על ההצעה. יותר מדי מוזר לי לבוא לבית של בחור שאני אפילו לא יודע איך הוא נראה. מקום נייטרלי מתאים לי יותר, אז קבענו משהו פשוט וסולידי, שלא לומר בנאלי. בית קפה. כמה קפה שיוצא לי לשתות בזמן האחרון...
כל פגישה כזו מלמדת אותי דבר אחד, שמה שאני מרגיש כלפי מקס כנראה חזק יותר ממה שחשבתי. אין מה לעשות. מקס מלהיט אותי כל פעם שאני נפגש איתו, רק שהפגישות שלנו לא בתדירות ששנינו היינו רוצים, לא פעם זה מתבטל בגלל הנחתות בעבודה או סיבות אחרות. גם לחורף עם התחלואים שלו יש את התרומה שלו לביטולים האלה. השבוע גם סוף סוף נפגשתי עם מקס. עכשיו אני רגוע. עכשיו אני יכול ללכת לפגישה עם שליו בלי שהחרמנות תעביר אותי על דעתי. מעניין מה יקרה. עוד בזבוז זמן או שמא התחלה חדשה של משהו מעניין?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
