אוגי נובמבר 08: שלום שנה ד’

10 11/2008		נובמבר 08: שלום שנה ד’
		תגיות: פתיחת חודש, טכניון, יוצא אל האור

ככה, בלי לשים לב, התחילה עוד שנת לימודים. בשלושת השבועות האחרונים הייתי שקוע עמוק בתוך מועדי הב' שלי ככה שזה פשוט עניין מתמשך, פרט לעובדה שעכשיו צריך באמת לצאת מהחדר ולהגיע לכיתה ללמוד. היום הראשון היה דווקא די מעניין ואני מקווה שזה ימשיך ככה, אבל בשביל זה יהיה פוסט בנפרד. שלושת השבועות האלו, שאגב לא הסתיימו כי עדיין יש עוד מועד ב'; ביום ראשון, היו מתישים פיזית ונפשית. זה מאוד קשה ללמוד שוב כמעט את הכל שוב והרעיון שאני עושה את כל המבחנים שלי שוב מאוד בעייתי כי זה מראה עד כמה התאכזבתי מעצמי במועדי א'. כשהגיעו התוצאות הראשונות, הטעם של האכזבה רק התגבר כי נשארתי פחות או יותר עם אותם ציונים ובמבחן השלישי הצלחתי לשפר ב-10 נקודות, אבל זה היה בדיוק בשביל להשיג את העובר שלא היה לי במועד א'. זו תחושה מאוד קשה להשקיע עוד זמן במשהו ולנסות להבין ולתקן את הטעויות הקודמות אבל להישאר באותו מצב. אפילו התגנבו מחשבות והרהורים של מה אני עושה לעצמי ובשביל מה זה שווה, אבל אחרי שלוש שנים קשה יותר להרים ידיים וללכת. אולי באמת סמסטר רגוע יפתור את הבעיה ויחזיר לי את האמונה שאפשר להתקדם ולעשות את זה יותר טוב, אולי זה צריך להגיע ממקום אחר. בכל מקרה, הגלולה המרה קצת הומתקה היום כשגיליתי שהציונים שהוזנו באותם שני מבחנים סופיים גבוהים יותר ממה שחשבתי, כשירידה בנקודה הפכה לתוספת של 4 נקודות (סביר) ועלייה בנקודה הפכה לזינוק של 11 נקודות (יותר משמעותי כי הקורס כבד יותר). אולי באמת בכל זאת יש תקווה.

יום מבחן
יום חמישי האחרון היה אחד הימים היותר מוזרים שהיו לי. לא ידעתי מה יותר קשה - המבחן שהיה לי על הבוקר (על הנייר זה דווקא המבחן שהכי פחות צריך לחשוש מפניו, למרות הציון המאוד לא מספק של מועד א') או הנאום שהייתי צריך לנשוא ממש אחריו. ככה זה התפקיד, מישהו צריך להציג את הפעילות של הוועד שאני עומד בראשו ואפילו לגייס סטודנטים שיצטרפו לוועד, וזה צריך להיות אני ובהתחשב באלטרנטיבות אין באמת מישהו אחר. דווקא המבחן והתכנונים לקראת הסיורים של היום הכוון שהיה מיד אחר כך הסיחו ממני את הדעת שאני צריך לעלות ולדבר מול 250 סטודנטים חדשים (וגם דיקן הפקולטה היה שם). אז בין שינון על דרווין להצקות לרכז האקדמי שלי לגבי רשימת המדריכים, הכנתי לי מצגת וסידרתי לי בראש בדיוק מה אני רוצה להגיד, אבל בנקודה מסוימת זה נשאר מאחור כי בכל זאת היו דברים אחרים לעשות. זה לא טבעי לי הדבר הזה, להיות זה שכל העיניים נשואות אליו ובמיוחד קהל כזה גדול והאחריות הזו שאני צריך בעצם להציג בפניהם את הדברים הכי בסיסיים שהאגודה עושה למענם, הקשר הכי קרוב שיש להם. אני בעצם צריך לשווק להם את עצמי ואת כל מה שאני ושאר חברי הוועד עושים. לא פשוט, אבל רק עכשיו כשאני כותב את הדברים האלו זה מחלחל פנימה (וטוב שלא כתבתי את זה לפני...) ואני מבין מה הלך שם. רק בשנייה שלפני שעליתי לבמה הרגשתי את ההתרגשות הזאת והדיבור היה שוב קצת מקוטע וטיפה מגומגם, אבל זה עבר טוב ועבד. יש כבר שני מועמדים לחברות בוועד ולכו תדעו מה יהיה בהמשך. רגע אחרי המבחן האחרון (אם אני אחליט לגשת אליו ולא לדחות אותו למועד ג') יתחיל הסמסטר באמת ואיתו כל הדברים שאני צריך להתמודד איתם בתפקיד ובגלל שאני יודע שבתחילת סמסטר אביב אני אסיים את תפקידי, כבר לא אכפת לי להוריד את הכפפות ולהיכנס במי שצריך להיכנס ולהשיג כל מיני מטרות שהצבתי לעצמי. אם בשביל האחרים, אז לפחות בשביל עצמי כי הכותרת שבראש הבלוג עדיין רלוונטית למרות שהיא שייכת לשנה שעברה.

ענן
כבר חודש וחצי אני מסתובב עם ענן של גשם מעל לראש. לפעמים הוא אפילו נותן איזה ברק אם הוא חושב שאני פחות שם לב לטיפות שיורדות עליי. הוא שם והוא כל הזמן מציק, לא נותן מנוחה ואני לא יודע אם אני רוצה להתמודד עם כל מה שהוא מסמל ואם בכלל יש לי את היכולת לעשות את זה. זה יכול להיות מפתיע, אבל ההתמודדות הזו יותר קשה מלעמוד על הבמה ולדבר מול 250 אנשים. כמעט אף אחד לא שם לב אליו אבל הוא שם, מסווה היטב כך שרק אני ארגיש אותו או אראה לאחרים שהוא קיים. אבל הוא שם, וכרגע לא נראה שהמצב הולך להתבהר.

עיצוב שנה ד'
עובד על זה. עוד מעט יגיע.

[חלומות של אחרים - עידן רייכל]

16 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-15/11/2008 21:08
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא