גם המציאות זקוקה להבנה

29 12/2008		בוטן - סוף הסיפור
		תגיות: יומן מסע

בשבוע שעבר כתבתי על הכלב שלקחנו. היינו לנו תקוות שהמצב שלו ישתפר קצת, שהוא יתרגל לבית, ייצא מהמיטה שלו, יסתובב, ינבח ויתנהג כמו כל כלב רגיל. בפועל זה לא קרה. הוא נשאר רוב הזמן בתוך המיטה הקטנה שקנינו לו ולפעמים עשה טובה שהוא יצא ממנה לאכול או כדי שיורידו אותו למטה. לפעמים הוא גם נעמד באמצע הסלון והשתין (למרות שהיו פעמים שהוא נעמד ליד הדלת וביקש לרדת למטה). אימא שלי והאחים לא ממש הבינו מה קורה איתו, עד שהם לקחו אותו לבדיקה אצל הווטרינר (כחלק מהנוהל בלקיחת כלב חדש).

האבחנה הראשונית של הווטרינר הייתה אנמיה, כנראה די חזקה. כשהגיעו התוצאות של בדיקת הדם, הוא אמר שאם הוא לא היה רואה אותו הולך, הוא לא היה מאמין כי לפי הבדיקות כלב כזה לא יכול בכלל ללכת. ההמוגלובין שלו היה מאוד נמוך, כדוריות הדם הלבנות שלו היו בשמיים ולמעשה רוב הבדיקות הראו על תוצאות חריגות ולא פשוטות. המחלה המסתורית ("אקזוטית", כהגדרת הווטרינר) התישה את בוטן לגמרי וגרמה לו להתכרבל רוב הזמן בלי כוח לקום ולעשות פעולות פשוטות שכלב נורמלי עושה. גם כשהורידו אותו למטה הוא הלך למקום קבוע בשביל להשתין (ובדרך כלל בלי להרים את הרגל) ואז ביקש לחזור הביתה. בפעמים היחידות שהוא כן יצא מהמיטה, זה היה בשביל לבקש קצת אוכל (והוא קיבל בנדיבות) או לקפוץ על הכורסא בזמן סופת ברקים (ועדיין לא ברור איך הוא הצליח). ביום חמישי לקחו אותו שוב לווטרינר והוא נשאר שם לאשפוז שבו טיפלו בו יפה ונתנו לו עירוי דם. למרות שהיה נדמה שהמצב קצת משתפר, התוצאות של בדיקת הדם הנוספת לא הראו שינוי משמעותי ובלב כבד נפלה ההחלטה להחזיר אותו.

למרות שהוא היה בקושי שבוע בבית, כולם די נקשרו אליו ואפשר להגיד שגם הוא קצת אלינו. ההחלטה הייתה מאוד לא פשוטה אבל לא ממש יכולנו לטפל בכלב חולה מאוד עם כל הרצון בדבר. זה בסך הכל כלב ראשון שלנו שבקושי היה בבית והזמן שיכלו להקדיש לו מעבר לשבוע שעבר (שהיה שבוע חופש לאח שלי ולאימא שלי) היה מאוד מוגבל ובמצבו זה היה פשוט בלתי אפשרי. ביום שבת נסענו בחזרה ל-SOS (הוא לא רצה לרדת לאוטו ונאלצנו לקחת אותו על הידיים) וביקשנו להחזיר אותו. הם נתנו לנו מבטים מאוכזבים אבל לא הייתה לנו יותר מדי ברירה. הבטיחו לנו שיטפלו בו יפה ושהוא יקבל את העירוי הנוסף שהובטח לו. החלטנו בינתיים לא לקחת אחר במקומו, אם כי דברים יכולים להשתנות בבית במהירות כשאני לא נמצא שם (יכול להיות שזה יהיה כבר בשבת, יכול להיות שיחכו לחופשה הבאה). בינתיים רק המיטה, הקערות והרצועה עומדים כעדות דוממת לשבוע שהוא היה בבית. כל מה שנשאר לי לקוות שהוא יצליח להבריא, איכשהו.

9 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-29/12/2008 17:21
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא