אוגי יוני 2009: יוצא למסע

1 6/2009		יוני 2009: יוצא למסע
		תגיות: יומן מסע, מסעותיי עם עצמי, פולין 2009, פתיחת חודש

התיק כבר ארוז, הבגדים מקופלים ומסודרים, המוזיקה טעונה בנגן, הסיפורים של סבא וסבתא מסודרים בתוך השמרדפים שלהם והדרכון איפה הוא? אוקיי, הוא בתיק הקטן. אפשר לצאת לשדה.
היו לי מספיק הזדמנויות לצאת למסע מהסוג הזה, אבל הפעם החלטתי שאני חייב את זה לעצמי. מספיק חייב בשביל לעזוב את הלימודים לשבוע בלי לדעת את ההשפעה שיהיה למסע הזה עליי אחר כך. אפילו שקלתי להיות ראש המשלחת אבל ויתרתי בסוף. אני יכול לתרץ את זה בסיבות טכניות אבל כנראה שמסע כזה צריך להיעשות בלי שום דבר אחר על הראש, גם אם מדובר ב-13 אנשים נוספים, גם אם הם מהטובים שניתן למצוא (והם אכן כאלו).
אולי בגלל זה קשה לי להגדיר מה אני מצפה מהנסיעה הזו. זו הייתה החלטה של רגע, של אני נוסע וזהו ועם כל השאר נתמודד אחר כך. כמעט ולא התלבטתי בעניין ובקושי התייעצתי עם אנשים אחרים בעניין (פרט לסימפ וענת), פשוט לנסוע, וזו לא החלטה פשוטה כל כך. אני יכול לדבר, בדיוק כמו בראיון הקבלה, שאני רוצה לנסוע כדי ללמוד ולהבין איך ולמה זה קרה, להתחקות אחרי חלק מהשורשים שלי ולחזור אחר כך ולנסות להסביר לאחרים את כל זה. יש לי סלידה גדולה מכל השימוש במונחים שקשורים לשואה, מתופעות של שנאה כלפי האחר מכל סיבה שהיא, ואולי דרך המסע תהיה לי דרך טובה יותר להסביר את דעתי.
אבל כנראה מילת המפתח בשבילי היא התמודדות. התמודדות עם המראות הקשים, הסיפורים, הדבר הבלתי נתפס שמחכה שם. בשנתיים האחרונות אני מאתגר את עצמי להתמודד עם דברים שאני מפחד מהם, במטרה להשתנות, להשתפר, להיות בן אדם טוב יותר, להפסיק להסתגר בתוך החומות שלי. זו עוד אבן דרך אחרי התפקיד שמילאתי וכל מה שנלווה אליו.
אני עדיין רוצה להבין את עצמי וללמוד, רוצה להיות חלק ממשהו, לחוות דברים שלא יצא לי לחוות וכנראה שגם לא ייצא בעתיד. קשה לקרוא למסע כזה חוויתי, אבל זו המטרה שלי בסופו של דבר. להבין, ללמוד, לכעוס, לבכות, לצחוק, לתמוך, ליהנות, להיות עם כולם ולהיות גם קצת עם עצמי. להיות הכי טוב שרק אפשר להיות, בתנאים האלו, ולא לוותר.
אני לא ידוע איך אני אחזור משם, אבל ההתרגשות, הציפייה והרצון לנסוע כבר מוכיחים שזה שווה את זה. נתראה עוד שבוע וחצי.

0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא