יש הרגשה מוזרה כשמתחילים לעבוד דווקא ב-10 בלילה. הבוקר והצהריים מזכירים כל יום חופש רגיל, אבל כשהערב מגיע אז נופל האסימון ואני קולט שצריך לצאת לדרך. זה קרה באמצע השבוע, זה יקרה גם הערב.

בכלל, השבוע האחרון עבר מהר כנראה רק בגלל השעות השונות שבהן עבדתי. בראשון מהצהריים עד 9 וחצי (הקמת מזנונים לשני), בשני מ-7 בבוקר עד 7 בערב (טירוף אני אומר לכם), בשלישי מ-10 בלילה ועד 4 לפנות בוקר, ברביעי מהצהריים ועד 5 ואתמול מ-4 עד חצות. בין לבין נוצרו חללים שהזכירו ימי חופש אבל לא היו ממש. המשמרת הערב (השישית השבוע) לא אמורה להיות משהו ארוך במיוחד, כמה שעות ולעוף הביתה, אז אמרתי למה לא.

רק שיש בעיה אחרת. הערב נפתחת במלון ועידת ישראל לעסקים (ומי שמסתובב בתל אביב כבר יודע באיזה מלון מדובר). למזלי, את הבלגן של הוועידה הזאת, שאמורים להשתתף בה שרים ואחד ראש ממשלה, ייקחו על עצמם המלצרים של האירועים, אלה של המרכז כנסים למטה. אלינו, לחדר אוכל, אנשי הכנס לא יגיעו, מה שיוצר שבוע רגוע למדי עם 4 משמרות בלבד (החמישית עברה לשבוע הזה). רק שהבעיה תהיה לי הערב. מול המלון מתוכננת הפגנה נגד הוועידה או יותר נכון נגד המשתתפים בה, משהו של ה"ארגונים החברתיים". זה יכול ליצור לי כמה בעיות בהגעה למלון, מה שגם התחבורה הציבורית של מוצאי שבת לא ממש עוזרת לעסק הזה. השבוע כבר כמעט אירחתי פעמיים רק בגלל פקקים מיותרים ברחוב אלנבי ואין לי כוח לעוד כמעט הערב, או יותר גרוע.

בשאר העניינים אין הרבה חדש. אני כבר לא הבן הקבוע היחיד (אם לא לוקחים בחשבון את ראסם שיש לו שעות עבודה קבועות), מה שיוריד ממני את הלחץ בעיקר בהקמות (בכל זאת 3 הקמות תוך 10 ימים זה יותר מדי) וככה יהיו לי פחות משמרות לילה שאני פחות אוהב. סימן אדום קטן מעטר לו את הבוהן ביד שמאל אחרי שנחתכתי מצלחת חרסינה שנשברה ביום רביעי האחרון והתווסף לרשימת הפגיעות הגופניות שלי מאז שהתחלתי לעבוד וגם רשימת הסלבריטאים שראיתי המשיכה לגדול השבוע, ואפילו ראיתי קצין מהיחידה בתוך אוטובוס בדרך לעבודה (אני חיכיתי לאוטובוס בתחנה ליד הבית והוא עבר באוטובוס בדרך לרכבת).

שגרה...

אחרי הלילה הערב מחכה לי מחר יום חופש, אז צפו לכמה פוסטים מחר, אם יהיה לי כוח. אני הלכתי לעבוד.