אוגי שם יש י-ם

31 8/2005		שם יש י-ם
		תגיות: יומן מסע

אתמול (שני) החלטתי לעשות הפסקה קלה מכל הלימודים. ר', חבר עוד מימי הטירונות, התקשר (והציף את המחשב בהודעות במסנג'ר) ושאל אם אני רוצה לבוא איתו לטיול בירושלים. מסתבר שהאנשים בבסיס שלו היו כל כך מתורבתים, שאחרי כמה יציאות לטיולים החליטו להפסיק עם העניין הזה אצלם לגמרי, וככה לא יצא לו להיות בירושלים בתור חייל (להוציא את הביקור ביד ושם בטירונות, אבל לשנינו לא ממש יצא להיות שם כי שמרנו על האוכל בבסיס והגענו לשם אחרי שעברו את רוב הסיור).

בהיעדר חלופה אחרת, קבענו להיפגש בתחנה המרכזית של ירושלים. לכבוד זה חפרתי עמוק באתר של אגד בשביל לגלות שצמוד לבית שלי יש 2 קווים שנוסעים לבירה, וזה עדיף על להיסחב לכיוון תל אביב (או ראשון). הבעיה היא שבחיים שלי לא ראיתי את הקווים האלה מסתובבים לי בעיר, כך שהם נחשבו לקווי רפאים בשבילי. אז יצאתי לי לתחנה הקרובה וקיוויתי שהכל יהיה בסדר. בדיוק בשעה המיועדת הופיע האוטובוס והתחלתי בנסיעה. אחרי טיול לא קצר ברחובות בת ים וחולון, האוטובוס סוף סוף יצא לכביש המהיר וטיפס באומץ רב את העליות של שורש והקסטל, כמעט עף מהכביש בסיבוב מוצא והגיע לתחנה המרכזית בירושלים.

את הבניין של התחנה המרכזית אני זוכר עוד מימי הקורס בצבא, לפני קרוב ל-4 שנים. בשלב מסוים של הקורס קיבלנו משימה לצאת לאבטח את רחובות ירושלים בזמן צום הרמדאן. כל חייל (או שניים) קיבלו מג"בניקית והיו צריכים לפטרל איתה בשטח שהוגדר. אני קיבלתי מג"בניקית אתיופית ויחד איתה הסתובבנו לנו בוקר וצהריים של יום שישי ירושלמי סתווי באזור התחנה המרכזית. הסתבר לי, שלמג"בניקים יש חוש ריח מפותח מאוד, שגורם להם לזהות ערבים (בדרך כלל בעלי תעודות זהות כתומות או ירוקות) ממרחק לא קטן ולהתחיל לרדוף אחריהם כדי לבדוק להם את התעודות ומה הם עושים פה. ככה נסחבתי אחריה כל הבוקר. בשלב מסוים טיילנו לנו לתוך הקניון הסמוך ואפילו קיבלנו פיצה מאחד הפיצריות במקום. את השבת העברנו באיזו אכסניית נוער לא רחוק מהכנסת, וכשחזרנו לבסיס במוצאי שבת, גילינו שמכונית תופת התפוצצה לה באחד האזורים שבהם פטרלו חלק מהחיילים...

התחנה שגיליתי אתמול נראתה כבר די מוזנת. לא זאת הנוצצת והחדשה של אז (ממש כמו חוף הכרמל) אלא משהו שמתחיל להזכיר את גוש הכיעור בתל אביב. ר' הגיע כעבור חצי שעה ויצאנו לדרך, לכיוון העיר העתיקה. היה לנו יעד ספציפי, וכששאלתי את הנהג אם הוא מגיע לשם, הוא טען שהוא לא מכיר את הדבר הזה (מופיע בגדול במפות שמחלקים במודיעין שלך, אידיוט!). אחרי סיבוב קצר בימין משה, כשר' מצלם כל מה שזז (אני, לצערי, השארתי את הדיגיטלית שלי בבית). משם הלכנו לכיוון מגדל דוד, כי הבטיחו לנו תערוכת רכבות. ובכן, ילדים קטנים (ור') יכולים ליהנות שם יופי. על פני כל האתר פרשו רשת של מסילות רכבת צעצוע, והרכבות נוסעות להן בין העתיקות ושאריות הזכוכית שנשארו מהתערוכה של צ'יהולי מלפני כמה שנים. המיצג שהבטיחו היה די יפה (במיוחד אהבתי את אפקט הלילה שירד על העיר הקטנה במודל). התערוכה עצמה הייתה קטנה מאוד, והראתה רק את ההיסטוריה של הרכבת בדרך לירושלים. מה עם הרכבת בשאר הארץ, והרכבות הקלות שבונים? לזה הם לא התייחסו.

אחרי שיצאנו ממגדל דוד, ר' הלך לשלוח גלויה לחברים שלו מאוסטריה ואנחנו המשכנו לסיור קטן בסמטאות העיר העתיקה. בדרך עברנו לנו ליד המקום שבו רצחו תלמיד ישיבה בשבוע שעבר, ועל הקיר אלמונים תלו מודעות אבל וגידופים כלפי הערבים (ושוטר עמד כל הזמן ליד המקום, אולי המחבלים יחזרו...). אחרי שיצאנו מהשער החדש, הלכנו לחפש ארוחת צהרים. אחרי שמדרחוב בן יהודה התגלה כמקום בו אפשר לאכול בעיקר בגדים ונעליים, המשכנו דרך החפירות בעיר (הם מנסים לגלות את הרכבת הקלה של דוד המלך) לכיוון שוק מחנה יהודה. אם בעיר העתיקה פחדתי (קצת, ממש קצת) מהערבים מסביב, פה כבר היה יותר מסוכן, עם הגרעין הקשה של בית"ר, במיוחד יום אחרי הניצחון בטדי. הורדתי פרופיל ובשקט בחרנו לנו מסעדה קטנה ושקטה. האוכל היה קצת שרוף, המקום היה קצת צפוף, אבל הבטן התמלאה, המצברים נטענו והמשכנו בדרך.

ר' החליט שהוא חייב לצלם את הכנסת. אז הלכנו לכנסת. ממש ליד הכניסה למשכן, מול משרד האוצר, התנחלו להם כמה כתומים שהחליטו להמשיך במחאה שלהם נגד הפינוי. מעניין אם מישהו סיפר להם שכבר אין ישראלים ברצועה. גם כל גן הוורדים מלא בחובשי כיפות, שכנראה גם הם החליטו להתנחל שם.

משם השלמנו מעגל לכיוון התחנה המרכזית, ירדנו על גלידה טובה ונפרדנו איש איש לרציף שמוביל אותו הביתה.

6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-1/9/2005 23:22
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא