אוגי שלום לך עזה

11 10/2006		שלום לך עזה
		תגיות: 1000 מילים, טכניון

בספטמבר שנה שעברה הגעתי לטכניון לייעוץ בשביל המערכת שלי ואחר כך קצת הסתובבתי לראות את הסביבה שאני עומד לחיות בה בזמן הקרוב. אז הגעתי לאיזור המעונות שידעתי שאני אמור לקבל וצילמתי לדוגמא את אחד הביתנים.

הדבר שלא ידעתי אז הוא שחודש וחצי אחר כך אני אקבל מפתח לאותו ביתן ממש. כשהגיע היום המיוחל נפגשתי לראשונה עם א', השותף שלי, ונכנסנו לחדר. מצבו לא היה מזהיר במיוחד. הקירות היו כמעט שחורים ומלאים בכתובות בערבית. כבר באותו שבוע א' הגיע עם אבא שלו והם צבעו את החדר וככה היה לנו חדר לבן לגמריי, ומוכן לפתיחת שנה (בתמונות: כתובת בערבית ומבט לשולחן שלי לפני הצביעה).

אין הרבה מה להגיד על מעונות תחתון בטכניון, המכונים באופן רשמי רבקין (או רפקין, תלוי את מי שואלים) ובאופן לא רשמי עזה, ולא ניכנס לסיבות למה קוראים ככה למקום. החדר קטן, מתאים לשני אנשים (והחדר שלנו איכלס גם שלושה בשנים עברו), השירותים והמקלחת במסדרון וככה גם המטבחון (הכיריים החשמליות נעלמו להן במהלך השנה).

בחזרה לחדר. לאט לאט גרמנו לו להיראות כמו בית. זה התחיל עם הפוסטרים של שר המלחמה שמצאנו תלוי לו בקמפוס ואחד נחמד של הסימפסונז שקיבלתי מאחותי ליום הולדת. משמאל הארון שלי ומימין הדלת החוצה.

הדבר הראשון שרואה מי שנכנס לחדר זה את שוקי החתול על הלוח המגנטי המחיק, עם אינסוף תזכורות שנרשמו עליו וגם הקדשות שנרשמו, בעיקר זו שרשמה המיוחדת שנתנה לי אותו במתנה, ורשומה באמצע (למה שוקי? ככה כתוב לו על הקולר. נשבע!).

על הקיר מעל המיטה אפשר למצוא תמונות של מים, של פייט קלאב וגם משהו שיזכיר לי את החדר שלי בבית.

החלק התחתון של החדר (יש מדרגות) היה ברובו שייך לשותף שלי עם הארון הענקי (שהשתלטתי לו על המגירות עם האוכל והקופסאות לאוכל שלי), המיטה שלו ושם גם היה המקרר שלנו, יחד עם המיקרו והקומקום. מה שצריך בשביל לשרוד ולהכין ארוחות סטודנטים (התמונות צולמו הרבה אחרי שהוא עזב, אבל הוא השאיר חלק מהדברים שלו, כולל התמונות שתלויות שם, שאין לי קשר אליהן).

רואים כמובן שיש לו שני שולחנות. אני השתלטתי על אחד מהם לצורך ארוחות למיניהן, או כשרציתי לשבת ולעשות שיעורים איתו או שראינו סרטים שם למטה במחשב שלי.
והנה הנוף שראינו מהחלון הגדול שלנו למטה, שהיינו יכולים לצאת ממנו, אבל לא לנעול אותו מבחוץ.

וככה זה נגמר. אתמול (שני) ארזתי את כל הדברים שלי, מופתע שיש לי כל כך הרבה דברים, העמסתי הכל על האוטו שהגיע במיוחד מהבית ונפרדתי לשלום מהחדר, מותיר אותו לדיירי הסביבה...

שלום לך עזה. לשנה הבאה (שזה, אגב, כבר בסוף החודש) בקנדה הבנויה...

והערה קטנטונת לסיום: זה הפוסט ה-350 שלי, לא פחות ולא יותר...שמור בטל

19 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-13/10/2006 01:25
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא