כנראה שיש משהו בתאריך הזה בשנה שגורם לדברים כאלה. רק ביום ראשון ציינתי שנה להחלפת הפלאפון שלי (אסקיי בסם - תזכורת, שלכבוד יום השנה שלו דאגו להחליף לו את המספר), והשבוע נפרדתי מהפיאסטה. יותר נכון אמא שלי נפרדה ממנה כי היא השתמשה בה יותר ממני, אבל הגרוטאה הקטנה (מודל 96') הייתה כלי הרכב העיקרי שאני נהגתי בו (רכבות ואוטובוסים עקפו אותה) בשלוש השנים (פחות חודש) שיש לי רישיון.

היא נקנתה אחרי שהסובארו שהייתה לנו נגנבה (מודל 82', האח הקדמון של הסובארו פשע) והתאימה כמו כפפה ליד. אוטו קטן, קומפקטי, מתאים לעיר (שם היא נסעה הרבה) ונכנס לחניה הזעירה מתחת לבית בלי בעיות (ואני חשבתי שאי אפשר להתקדם מהסובארו והאוטוביאנקי שהיה לפניה). אני זוכר את הנסיעה הראשונה בה, ביום שהיא נקנתה וגם את הנהיגה הראשונה שלי בה, אי שם ביוני 2001. עדיין עם מלווה (שחוששת מאוד שהבן שלה יחריב לה את האוטו).

לא החרבתי את האוטו לגמרי. רק גרמתי לו נזקים קלים. פה שברתי פנס איתות (יציאה לא טובה מחניה), שם עיקמתי לגמרי את הפח למטה (עליתי על אבן כזאת בצורת חצי כדור, פשוט לא ראיתי אותה) ועוד שפע של דפיקות קלות. בין לבין הפיאסטה סבלה התעללות מצד הערסים של השכונה, ששברו לה כמה פעמים את מראת הצד (וכמעט תמיד בצד ימין, המתחשבים) וגם פעם אחת מתאונה שריסקה לה את השמשה הקדמית (אמא שלי נכנסה בהולך רגל שעבר באדום ולא הספיקה לעצור).

היא לקחה אותי למשחקים ביפו ורמת גן וחיכתה לי נאמנה שהם נגמרו (כמו אז בסוף מאי האחרון שנותרה בודדה עד שאחזור מפארק הירקון שיכור מאליפות), הביאה אותי לפעמים אל ומתחנות הרכבת על מדים, סחבה בגבורה קניות של שבת, עלתה לירושלים ושרדה (אם כי בקושי רב) את העליות של טבריה. בקיץ האחרון היא סחבה את מקליין ומיאתה להופעה בניצנים ואפילו בבקו"ם הספיקה לבקר.

היא לא הייתה מושלמת. להיפך. היא צרצרה (מהמזגן, כמה מכות היא חטפה על זה) ולא הכניסה להילוך (ברגעים שהכי לא ציפיתי, כמו באמצע איילון), לא קיררה ונהגה לנהום עליי כל פעם שהרמתי את הרגל מהגז שנייה מאוחר מדי.

ביום שלישי, בין כאב ראש לבטן ובין גלי התקיפות של הווירוס, קיבלתי SMS מאמא שהיא קנתה פורד פוקוס חדש (מודל 2001) ומבריק שהיא שמה עליו עין מזמן. בערב התבשרתי שהיא נפרדה כבר מהפיאסאה. למחרת, כשחזרתי הביתה, הוא כבר עמד בחנייה הקטנה כמו טנק, חוסם אותה כמעט לגמרי ומבליט את התחת שלו החוצה. נהגתי עליו. הוא שקט, אוטומט (אבל היד עדיין נשלחת למוט), בעל הגה כוח (יש לי שרירים בידיים מהמלחמות לצאת מחניות ומרחובות קטנים), רדיו דיסק שרואים בו איזה תחנה שומעים (המנורה נשרפה אצלה) ואזעקה שממש שומעים כשהיא צורחת. אבל עדיין, זאת לא היא, הקטנה והחבוטה.

המלכה הלכה, יחי המלך החדש. (מעניין ממה אני אפרד כאן בעוד שנה...)