היום, במיוחד לכבוד סיום הסמסטר, החלטתי שאני צריך לעשות משהו שלא עשיתי במשך כל שלושת הסמסטרים שאני כאן. כביסה. לא, אל תחשבו שהחדר שלי מטונף ומסריח, ושאני צריך למרוח כמויות אדירות של דאודורנט בבוקר בשביל שאנשים יוכלו לשהות לידי. עד עכשיו סחבתי בכל סוף שבוע שחזרתי הביתה את הכביסה ביחד איתי והפעמים שנשארתי לא היו כאלו ארוכות בשביל שאי אפשר להסתדר עם מלאי הבגדים שיש לי (או שההורים באו ולקחו את הכביסה הביתה). אבל הפעם ההורים לא יכולים לבוא והמלאי היה צפוי להיגמר, אז החלטתי סוף סוף לנצל את העובדה שכל חודש לוקחים לי 16 שקלים לטובת כביסה שלא מתכבסת (או יותר גרוע, לטובת אנשים שלא גרים במעונות ומשתמשים במכונות על חשבוני) וללכת לכבס. הייתה לי קצת אבקה שהביאו לי למקרה חירום לפני המון זמן, אז סחבתי איתי את השק כביסה שהתמלא לו במשך שבועיים יחד עם כל החומר בהסתברות ויצאתי לי לכיוון חדר הכביסה הקרוב.

את החדר כביסה ליד הדירה שלי מיקמו בתור מקלט של אחד מבנייני המעונות, וכמו שזה נשמע ככה זה: צפוף, חם ומלא בריח של מים חמים ואבקת כביסה. 6 מכונות ו-6 מייבשים עובדים נון-סטופ, וכמובן שלא באותו יחס של האנשים שנמצאים שם. על סלי כביסה אין בכלל מה לדבר (צריך לזכור להביא משהו מהבית). לא חיכיתי הרבה עד שגיליתי מכונה פנויה, דחפתי את כל הכביסה פנימה ואז ניסיתי להבין איך מתפעלים את הדבר הזה. אז צריך להכניס אבקה מלמעלה, את זה הבנתי, מרכך אין לי אז את הבעיה הזאת פתרתי בקלות, עכשיו רק לכוון לתוכנית שאני רוצה ולהפעיל. עד לכאן הכל טוב ויפה, אבל איפה מפעילים? על הלוח בקרה יש כפתור אדום גדול שדורש שילחצו עליו והוא נראה לי כאחד הנכון, אז לחצתי. כמובן שמיד נכבו כל האורות במכונה. משכתי אותו החוצה והם חזרו לעבוד. סימני שאלה צצו להם מסביב ואני לא ממש הבנתי מה הולך כאן. מסביב המכונות פעלו בשצף קצף, ורק שלי מסרבת להתחיל להסתובב. מישהו נחלץ לעזרתי והסביר לי שבעצם צריך ללחוץ על הכפתור הירוק הקטנטן עם הסימן קריאה בשביל להפעיל את המכונה, והפלא ופלא, היא התחילה להסתובב. הלכתי הצידה ולשבת על השולחן שניצב שם, הוצאתי את החומר שלי והמשכתי ללמוד.

אחרי 5 דקות קמתי לראות מה קורה. כמובן שהמכונה שוב לא עבדה. פתחתי את הדלת וגיליתי שכל הבגדים ספוגים במים ואבקת כביסה. שוב האורות היו כבויים לגמרי. כנראה מישהו החליט ללחוץ על הכפתור האדום הגדול שוב, כי הוא היה לחוץ בפנים. משכתי אותו החוצה והמכונה חזרה להסתובב. חזרתי הצידה לשבת ולהתעמק במשתנים המקריים ונתתי למכונה לעשות את שלה. מסביב התחלפו אנשים, בגדים הסתובבו להם, מלבד באחד המייבשים שהיה מוכן לעשות הכל, חוץ מלייבש. אחרי 20 דקות המכונה שלי סיימה, ובמהלך מבריק השתלטתי על סל כביסה ורוקנתי את כל הבגדים שלי לתוכו. עכשיו כל שנשאר לי הוא לחכות שאחד המייבשים יתפנה.

זה קרה רק כעבור 10 דקות בערך, וגם אז לא בדיוק קרה. אחד המייבשים סיים את העבודה שלו, אבל בעל הבגדים לא היה בכלל בסביבה. בהתחלה בכלל לא היה נעים לי לפתוח את המייבש ולהוציא, אבל זה שהיה אחרי בתור היה טיפה לחוץ ותוך שניות הבגדים שלי מצאו את עצמם בתוך המייבש. גם אותו היה מסובך להפעיל אבל בסופו של דבר הוא התחיל להסתובב לו ל-20 דקות ואני חזרתי למהלכים מקריים. אחרי 20 דקות רוב הכביסה הייתה עדיין רטובה והלחוצים מסביבי לא הבינו למה אני בודק כל בגד ובגד ומשאיר את כולם בפנים. נתתי להם עוד 5 דקות בפנים ואז כולם היו רותחים ויבשים ויכולתי לאסוף את כולם בחזרה לחדר. בסוף לא כולם היו יבשים לגמרי, אבל לפחות הפעולה הוכתרה בהצלחה מירבית ואני יכולתי לחזור בשקט ללמוד.

אז עכשיו אני לומד למבחנים, מקדיש עוד סוף שבוע שלם להבין את החומר בכמה קורסים בו זמנית ומנסה שכל הדברים בראש יסתדרו להם. מעל כל הלחץ הזה ניצבים לי דברים נוספים, ולמרות שטוב לי עכשיו, ואני מרגיש מצוין, כל הזמן עולים לי ספיקות לראש ואני לא יודע איך להשתחרר מהן, כי זה באמת לא ככה. כנראה שהשריטות שקיבלתי עמוקות משחשבתי. רק הזמן יראה לי מה באמת קורה.