אוגי כל השבוע מרגיש כמו שבת

29 12/2007		כל השבוע מרגיש כמו שבת
		תגיות: טכניון, שחרור קיטור

ייאוש. אני לא חושב שיש מילה אחרת שאפשר לתאר את ההרגשה שלי כלפי המצב של הסמסטר. בעולם אידיאלי ונורמלי הייתי אמור להיות עכשיו אי שם בשבוע ה-10 או ה-11 לסמסטר חורף, אבל בפועל כידוע כמעט ואין שום דבר והמצב כבר נהיה משעמם. סיימתי כבר ביום ראשון את שיעורי הבית בקורס היחידי שמתקיים, וכמעט הצלחתי להדביק את הקצב של ההרצאות בקריאה ובסיכום של הקורס לצורך הבנה מעמיקה וטובה שלו. עד לפני כמה שבועות עוד ניסיתי לראות וידאו של קורס אחר, אבל נשברתי אחרי 15 הרצאות מצולמות (מתוך 37). זה פשוט כל כך משעמם, והחומר כל כך מתמטי ותיאורטי שפשוט אי אפשר להסתדר עם הדבר הזה, במיוחד כשאין תרגולים שנותנים להרגיש את החומר בצורה יותר מוחשית ומובנת. לאט לאט נגמרים לי הדברים לעשות, ואי אפשר להתיש את עצמי יותר מדי בבריכה (לפחות 20 בריכות כל יום, חייב את זה לעצמי). אחרי שכבר הבנתי שיהיה לי מאוד קשה לנסות ולהבין את החומר של קורסים שלא למדתי רק מלקרוא את השקפים שלהם, אני מנסה לקרוא את החומר של הקורסים שכבר עברתי מזמן, והתחלתי לקרוא חומר של קורס מסמסטר שני, רק בשביל להיזכר איך מתכנתים נכון (ובעיקר - איך מתכנתים, כבר שכחתי מתי כתבתי ממש קוד בעצמי). אם המצב ימשיך ככה אני עוד עלול לנסות לעשות את התרגיל בית שהם קיבלו, רק בשביל להשתפשף. זה כל כך מעצבן, כי אין לי כבר רעיונות מה אני יכול לעשות, ועבודה אני לא ממש יכול למצוא כרגע, כל עוד אני לא יודע מה הולך עם הסמסטר ומה הולך לקרות.

זו בדיוק הבעיה של השביתה הזאת. החוסר ודאות הזה יכול להתיש ולייאש, וזה מה שהוא עושה לכל אותם סטודנטים שבקושי לומדים ולא עובדים, ושרק רוצים לקבל את מה שהם שילמו עבורו ממיטב כספם. נכנסנו כבר לסוג של שיגרת שביתה כזאת, ובמצב הזה אי אפשר באמת לנסות ולגרום לסטודנטים לצאת לרחובות ולדרוש ממישהו להתערב ולהביא לסיום השביתה. אנחנו היום בדיוק חודש לסוף הסמסטר, וכמו שזה נראה, אנחנו הולכים למשוך את זה לפחות עד ה-13 בינואר, המועד בו ועד ראשי האוניברסיטאות הודיע שיבטל את הסמסטר. האמת, גם ההצהרה הזו נראית קצת הזויה, לנוכח כל האיומים שהם השמיעו בחודשיים וחצי האחרונים (אלוהים, עבר כל כך הרבה זמן?!) והאיומים בשביתת הסטודנטים בסמסטר שעבר. הניסיון העלוב שלהם לנסות להוציא צווי מניעה למרצים רק שומט את השטיח מתחת לרגליים של המחשבה לתמוך בהם, כי זה רק מעמיד אותם בעמדה כוחנית מצד אחד ופחדנית מדי מצד שני בשביל להגיע להסכם שיהיה מקובל על כל הצדדים, כולל הסטודנטים. בחלק מהאוניברסיטאות, וגם אצלנו, מנסים עכשיו להדיח את הנשיא המכהן ולהחליף אותו במישהו אחר, וגם זה נראה מגוחך למדי. לכו תנהלו ככה השכלה גבוהה.

האדישות בקרב הסטודנטים כבר די מובנת. נוכחתי השבוע לדעת שאף אחד לא באמת יודע מה הדרך הכי טובה להילחם בלי לירות לעצמנו ברגליים ולהרוס לעצמנו את הלימודים או לנסות ולעורר פרובוקציות והפגנות שלא יזיזו לאף אחד. הנה, הסטודנטים בבאר שבע הפגינו השבוע, הלכו מכות עם שוטרים ועשו שם בלגן, ופרט לכמה שורות בעיתון ואייטם שהופיע למשך שעה באתרי החדשות, לא שמעו כלום מזה. מה יכול לעזור אם נלך להפגין מול הבית של צבי הכהן, של נשיא הטכניון או של שר האוצר? אתם באמת חושבים שזה ישנה להם ויוציא אותם מהאדישות שלהם? גם אם נחסום את הכניסה לקמפוס ונמנע ממרצים שובתים להיכנס ולהמשיך במחקר שלהם, זה לא יזיז להם ממש. הם בסך הכל ירוויחו יום חופשי בתשלום ולא, הם לא ינצלו אותו בשביל להפגין למען השכר שלהם. הם מרוויחים יפה מאוד גם ככה.

הסטודנטים בטכניון כבר שבעים ממאבקים, נמאס להם מגזירות של אחרי מלחמות ושביתות והם רק רוצים סמסטר נורמלי בשביל להוציא ציונים כמו שבאמת מגיע להם. אחרי שהשבוע נפרדנו לשלום מחופשת הקיץ השלישית שהולכת, מחכים עכשיו לרגע שבו נוכל להגיד שאנחנו חוזרים ללימודים, וכל מה שנשאר לראות זה מה הגזרות שיונחתו עלינו כשהשביתה תיגמר ונדחוס את השנה האקדמית מחדש. מישהו כבר פרסם איפשהו לוח שנה אקדמית שאמור להתחיל (למרבה הפלא) ב-13 לינואר ויימשך לאורך כל השנה, עם הפסקת אוויר קטנטנה בפסח (ותהיו בטוחים שידאגו לדחוס לנו טוב עבודות ושיעורי בית במהלך החופשה הקצרה הזו). בשבוע שעבר הוצגה תוכנית דרישות של האגודה ליום שאחרי, וגם היום היא נראית לי גרנדיוזית מדי ועם כמה דרישות מוגזמות שהסיכוי שכולה תתקבל די קטן. מצד שני, בהתחשב בכל מה שקורה היום מסביב, יכול להיות שהיא תהפך מאוד מהר ללא רלוונטית, או שפשוט ישליכו אותה לכל הרוחות. מה שבטוח הוא שאנחנו נהיה יותר חכמים רק ביום שאחרי, אם אי פעם נגיע אליו.

אז ייאוש היא באמת המילה הכי מתאימה לתאר את מה שהולך בקמפוס. מיום ליום נראה שכבר עדיף לוותר על כל הקורסים שלא התחלתי ללמוד אותם, להישאר עם הקורס הבודד ולסיים אותו. כמו שקשה להתחיל את השנה אחרי חופשה (בעצם, עוד לא היה לי דבר כזה בתואר) או אחרי תקופת מבחנים, ככה יהיה קשה עכשיו לחזור למצב של לימודים מלאים, דחוסים ובקצב גדול מאוד. אולי כדאי כבר עכשיו להכין את בלון החמצן ואת האינפוזיה מלאה בקפאין, כי נזדקק לזה מאוד אחר כך.

תולה
חתולים הם חיות מוזרות. הם יכולים להיות קולניים למדי, כמו החתול של אבא שלי (שכבר כתבתי עליו בעבר), והם יכולים להיות שקטים, כמו תולה של התל אביבית. לקח לה כמה זמן להתרגל אליי ולרצות לבוא לקבל מנה של פינוקים ממני, אבל בשבועות האחרונים היא רק מחכה שאני אתיישב על הספה בשביל לקפוץ עליי, לעמוד לי על הברכיים ולקבל קצת ליטופים. אתמול כשהגעתי היא כבר באה אליי לדלת, מסתכלת אליי וכאילו מסמנת לי לבוא וללטף אותה. אבל לי היו תוכניות אחרות, והעדפתי ללכת ולהגיד שלום לתל אביבית, שהייתה עסוקה במטבח. הגוש שערות לא ויתר (היא לבנה לגמרי, אחרי ביקור שם אני צריך לנער טוב את הבגדים שלי מרוב מה שהיא משאירה עליי) ובא אחריי למטבח, וטיפס לו על הכיסא, מוכן לליטופים. היא קיבלה קצת, כי קשה להגיד לה לא, ואז התחלנו קצת לשחק, או לפחות זה מה שאני חשבתי. השארתי את היד המלטפת קצת מעליה, היא ניסתה לתפוס אותה ואני משכתי אותה מהר. הפסיכית הקטנה אפילו נעמדה ממש על הרגליים האחוריות שלה בשביל לנסות ולתפוס את היד שלי וניסתה לקפוץ כמה שהיא יכולה בשביל זה. הכל היה טוב ויפה, עד שבאחד הניסיונות היא הצליחה לשרוט אותי וירד קצת דם. התל אביבית קצת נלחצה ודאגה לחטא ולשים לי פלסטר על החתך ורק החתולה נשארה לשבת על הכיסא, מסתכלת עליי עם העיניים הכחולות הגדולות שלה ולא מבינה למה אני לא ממשיך לשחק איתה. מאוחר יותר, כשישבתי על הכורסא, היא ניסתה שוב לקפוץ עליי לליטופים, בלי הצלחה. אחר כך היא חזרה למיטה והלכה לישון. כרגיל.
נשים, לך תבין...

8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-30/12/2007 21:34
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא