7/2006
תיבת פנדורה
אחת ה'כל-ישרא-היה-שווה-רק-בשביל-להכיר-אותה', או בכינויה הידוע נינה, העבירה אליי את הכבוד לספר על הפחדים שלי.
לקח לי זמן לפזר את האדמומיות מהלחיים (עדיין יש סימנים) ולהתחיל לחשוב עליהם באמת.
ברגע הראשון חשבתי: אין לי פחדים. נכון שאני לא נרדמת כל זמן שיש ג'וק בחדר, אבל אני גם לא קופצת על כיסא וצורחת אלא תופסת נעל תורנית ומוחצת אותו אל מותו. נכון גם שאני לא רגועה בסביבת כלב מאיים ולא מקרבת ידיים, רגליים וכל איבר אפשרי אחר אל פה של בעל חיים כלשהו, כולל נמלה. עוד נכון שאני חרדה מעטלפים. יש לידינו עץ פיקוס שרוחש עכברים מעופפים בשעות הלילה הקיצי, ואני מסוגלת לא לצאת כשמאוחר או להקיף את הבית בסיבוב ענק רק כדי לא לככב בסרט אימה שבו העטלף מסתבך בשיער קורבנו.
אבל זה נקרא פחד? זה משהו שיכול להתחרות עם יד של רוח רפאים שמתנופפת מתוך האסלה? ברור שלא.
ואז, ואז פתאום חשבתי על כל השדים שלי, ופתאום הבנתי שהם הרבה יותר גרועים מהמפלצות האחרות. לא ייאמן איזו תיבת פנדורה נפתחה לי כשחשבתי ברצינות על הדברים שמהם אני מפחדת.
אני לא מפחדת שלא אמצא אהבה ולא אתחתן, אבל אני לגמרי מבועתת מכך שאהיה האחרונה מה"חבר'ה" שזה יקרה לה.
אני רועדת מהמחשבה שאולי יש לי עוד הרבה זמן להיות לבד.
אני חרדה מלהישאר שמנה לתמיד.
אני חוששת שאף פעם לא ארגיש משוחרר, חופשי וטוב עם הגוף שלי.
אני דואגת שהמחזור הדפוק והקריזיונרי שלי יפריע לי כשארצה ילדים.
אני מבוהלת שיקרה משהו רע לאבא שלי.
אני לא רגועה בקשר לעתיד המקצועי והפיננסי.
אני אחוזת אימה מהאפשרות שהשנה הזאת גם היא תעבור אצלי בלי התקדמות אמיתית בשום תחום.
ויש עוד לא מעט דברים שמהם אני מבועתת, יראה, מאויימת, או במילה אחרת: מפחדת.
וכשיש שדים כאלה, תאמינו לי, עדיף לפחד מרוחות רפאים בשירותים.
ואתם, יקיריי, לבנדר, נועה, אדם פשוט וחרצית (אז מה אם צריך להעביר רק לשלושה? יש לי פרוטקציה.) - תשמחו אותי פחד אם תואילו להענות לקריאה ולספר לי, לנו, על הפחדים שלכם.
