מולקולות של עצב.

לפעמים עצב הוא גז.
לא רואים אותו, ואין לו צורה או צבע. אף אחד לא באמת יודע שהוא שם, ואפשר להעמיד פנים שהוא לא. אולי אפשר להריח אותו, אבל הריח חמקמק ולא נתפס.

לפעמים עצב הוא נוזל.
הוא מציף את העיניים, נוזל על הלחי ומגיע עד לסנטר כי אין ידיים אוהבות שמנגבות אותו בדרך. כי אין אצבעות אכפתיות שזה תפקידן, לנגב לי את הדמעות.

ולפעמים עצב הוא מוצק.
גוש כבד, כהה. שתקוע באמצע הגרון, בתוך הלב. כדור עופרת שחוסם את הנשימה ועוצר את המילים.

העצב שלי הוא גז, נוזל ומוצק. קל וכבד. גלוי ונסתר. מתכווץ ומתפשט. והמולקולות שלו ממלאות לי את הדם.שמור   בטל

[ לחישות ~ 14/8/2006, 00:33]
20 תגובות | הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

כאן הכניסה לזרים מותרת, והכניסה למכרים אסורה.

יעלי כותבת

אין לי שום עניין
להיות מה שאינני.
רוצה לחיות -
פשוט לחיות,
הכי פשוט שיש.
להיות אני,
ועם מה שבא ממני.
בלי לחשוב -
רע או טוב,
בלי להתבייש.
(עוזי חיטמן)

היו ימים

הוסף מסר

תמצאו כאן

כתבה אותי

כשיהיה לי כסף מיותר

התחלפו ליד המיטה

דברים שתמיד צריך מהם עוד