9/2004
ככה פתאום
וככה פתאום, כמו לקשור קצה אחרון של השנה שנסגרת, הוא התקשר כמה שעות לפני החג.
אני יכולה להרגיש עדיין את ההפתעה הזאת כשראיתי את השם שלו על הצג.
- את מופתעת, אה?
- מאוד. לא חשבתי לרגע שתתקשר.
- הרגשתי שאני חייב להתקשר, יהיה מה שיהיה.
- היית צריך הרבה אומץ, אני יודעת.
- כן, הייתי צריך הרבה אומץ. נוצר מצב שאני נמצא בבעיה אמיתית, ואת לא ידעת או לא הבנת ובסוף אני יצאתי ה"לא בסדר". לכן כשאמרת שנגמר לך ואת רוצה לחתוך עניינים קיבלתי את זה ככה. חשבתי שאם את רוצה, אז אין לי אפילו כח להתחנן.
- ומה קורה אצלך עכשיו? הכל חזר לשיגרה?
- אני עדיין בתוך הבלאגן. מקווה שיהיה יותר טוב. עדיין נמצא מתחת זכוכית מגדלת על כל מייל שאני מקבל וכל שיחת טלפון לא מזוהה.
- אבל אין סיבה עכשיו...
- אין סיבה, נכון. אבל ככה זה. מקווה שהזמן יעשה את שלו.
- תשמור על עצמך.
- אני מקווה שיעבור זמן, העניינים ירגעו ונוכל ל...
- [קוטעת אותו] עכשיו תעסיק את עצמך בלהיות הכי בסדר שאפשר.
- חיפשתי אותך כמה פעמים בICQ ואף פעם לא היית מחוברת. חסמת אותי?
- ממש לא. יכול להיות שבדיוק כשנכנסת לא הייתי, אבל לא חסמתי אותך.
- אז אמשיך לנסות.
- אפשר לשאול משהו?
- תמיד אפשר לשאול הכל.
- לא תמיד ולא הכל, אבל עכשיו כן. אתה חושב עליי לפעמים?
- בטח! הרבה [מופתע באמת]. חשבת לרגע שלא?
- טוב.
ההמשך כשיחה כבר באמת לא חשוב, דברים רגילים שמדברים עליהם כשצריך להתעדכן מה עבר בשלושת החודשים האחרונים, ובכל זאת, "אולי גם הוא חלק את הרגשות האלה".
זהו. עכשיו באמת אפשר להיכנס לשנה החדשה.
