הלכתי לאיבוד

כבר כמה ימים אני מסתובבת עם מועקה גדולה, כבדה וחונקת כמו מצבה. לא קרה שום דבר שיביא אותה פתאום (ואולי דווקא העובדה שלא קורה שום דבר הביאה אותה). מן תחושה כזאת כאילו הגעתי לתחתית, אם כי אני מצליחה לחשוב על עוד כמה דברים שיכולים לקרות ויביאו אותי למצב גרוע יותר.

הלכתי לאיבוד.
הלכתי לאיבוד בתוך הכלום הזה, בתוך האין-התקדמות והעו"ש המתדרדר. נעלמתי לעצמי בין השעות שבהן אני לא מצליחה להרדם לבין הימים שבהם אני אפילו לא מנסה. זה אחד הדברים הכי מוזרים שאפשר להרגיש, האיבוד הזה. אני לא שמחה מכלום ולא מתפעלת מכלום, רק להעציב אותי נורא קל. שום מילה או איחול לא מנחמים אותי, ואפילו חיבוק לא עושה לי כלום, גם מוזיקה טובה לא מרגיעה אותי.
כל הדברים שתמיד עזרו לי גם בלי שביקשתי, פתאום לא עובדים יותר, השאירו אותי לבד. גם בין אנשים אני מרגישה לבד, מעדיפה לא לענות לטלפונים כדי לא להסביר את הקול הכבוי. אני מרוסקת מבפנים והשברים פוצעים אותי, אבל לא יודעת מה או מי שבר אותי.


ומתוך האיבוד הזה אני לא מצליחה למצוא דרך החוצה. מה יוציא אותי מכאן, אם שום דבר לא עובד, אם הכל כבוי? איפה כפתור ההפעלה הזה שידליק לי את האור?שמור   בטל

[ כל לבדיי ~ 12/5/2008, 05:42]
15 תגובות | הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

כאן הכניסה לזרים מותרת, והכניסה למכרים אסורה.

יעלי כותבת

אין לי שום עניין
להיות מה שאינני.
רוצה לחיות -
פשוט לחיות,
הכי פשוט שיש.
להיות אני,
ועם מה שבא ממני.
בלי לחשוב -
רע או טוב,
בלי להתבייש.
(עוזי חיטמן)

היו ימים

הוסף מסר

תמצאו כאן

כתבה אותי

כשיהיה לי כסף מיותר

התחלפו ליד המיטה

דברים שתמיד צריך מהם עוד