7/2008
מחר של חורף
מחר אעטוף את עצמי במעיל, את כפות רגליי במגפונים ואת כפות ידיי בכפפות, ואצא אל השלוליות הקטנות שבחוץ.
מחר אבדוק בעצמי, במו רגליי, לאיזה גובה הגיעו המים, ואספור אחד לאחד את המעגלים הרכים שיוצרות הטיפות.
מחר אחפש לי חשופיות קטנות, או שבלולים גדולים, ואתחקה אחרי הפס הזוהר שהם משאירים מאחוריהם, למזכרת.
מחר אסיט לרגע את המטריה הצידה, ארים ראש מתחת הענן הכי רטוב באזור, ואנסה לקבל כמה טיפות אל הפה, בתוך העיניים, ועל האף.
מחר ארשה לשיערי קצת-קצת להתרטב ולהתמלא באגלי-מטר מדגדגים, ואז אנער אותו לכל הכיוונים, ואצחק.
מחר אוהַב את החורף מקרוב. אגע בו, אשאף את ריחו, ולא אשבע מלהתבונן בו בכל צורותיו: בענפים זעירים רטובים בתוך השלוליות, באדמה הכהה, בטיפות עגולות וגדולות שנישאות כאילו בחמלה על עלה פרוש לרווחה, ובממטרים קטנים שנראים רק באלומת פנס הרחוב.
מחר של חורף.
<ואם רק ירד לי החום ואצליח לפלס דרך מעבר להררי הטישו המתגבהים...>
(תודו שזאת אחת התמונות המדהימות שנתקלתם בהן)
27/12/06 - עדכון מהמחר: החום, הטישו ואני אכן יצאנו אל החורף, והיה כיף בדיוק כמו שדמיינתי.
כמו הגשם
שתי תחנות לפני שאני צריכה לרדת מתחילות הטיפות לנקד את החלון צפוף צפוף. כשאני נפלטת מהחום היחסי שבתוך האוטובוס הן כבר הפכו לגשם של ממש.
אני מכופפת את הראש, ממהרת את צעדיי, ומצטערת שלא נעניתי להבזק המחשבה שהפציר בי לקחת מטריה ליתר ביטחון.
וככה, תוך כדי הליכה מהירה וחיפוש מקומות מסתור שיאפשרו לי ללכת כמה שיותר מהר בכמה שפחות רטוב, אני מנסה לזהות את הנקודה שבה הפכתי מהולכת-בלי-מטריה-אבל-עם-שיר-בלב להולכת-בלי-מטריה-ומסננת-לעזאזל-שלוש-פעמים-בשניה.
ואולי זה עוד יעבור לי, ויבוא שוב, ויעבור. בדיוק כמו הגשם.
<ולא, זה לא כפשוטו. החיים הם כמו הגשם.>
רק אחד יותר
יש רק דבר אחד יותר נפלא מלשמוע את הגשם הסוער בחוץ, ולהתכרבל בתוך פוך בחדר חמים:
לשמוע את הגשם הסוער בחוץ, ולהתכרבל בתוך פוך עם מישהו שאוהבים.
כמו לחזור לאקס בלתי נשכח
לאהוב את החורף, זה כמו לחזור לאקס בלתי נשכח.
להתגעגע תקופה ארוכה, להרגיש את הצמרמורות, להתעטף בחום, ואז לחיות את זה ולהיזכר בכל החסרונות.
ובכל זאת, אני מאוד אוהבת את החורף.
ואולי גם את האקס.
הדף הבא
דפים: 1 2 3