לפנק

אם בא לך לפנק אותי, פשוט תעשה את זה.שמור   בטל

[ קריצה ~ 28/12/2005, 02:41]
8 תגובות | הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

כמו הגשם

שתי תחנות לפני שאני צריכה לרדת מתחילות הטיפות לנקד את החלון צפוף צפוף. כשאני נפלטת מהחום היחסי שבתוך האוטובוס הן כבר הפכו לגשם של ממש.
אני מכופפת את הראש, ממהרת את צעדיי, ומצטערת שלא נעניתי להבזק המחשבה שהפציר בי לקחת מטריה ליתר ביטחון.
וככה, תוך כדי הליכה מהירה וחיפוש מקומות מסתור שיאפשרו לי ללכת כמה שיותר מהר בכמה שפחות רטוב, אני מנסה לזהות את הנקודה שבה הפכתי מהולכת-בלי-מטריה-אבל-עם-שיר-בלב להולכת-בלי-מטריה-ומסננת-לעזאזל-שלוש-פעמים-בשניה.


ואולי זה עוד יעבור לי, ויבוא שוב, ויעבור. בדיוק כמו הגשם.



<ולא, זה לא כפשוטו. החיים הם כמו הגשם.>שמור   בטל

[ חורף ~ 23/12/2005, 03:00]
10 תגובות | הצג תגובות כאן | -1 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

אחותו

אז איך קוראים לאחותו? אסטרטגיה?שמור   בטל

[ קריצה ~ 11/12/2005, 22:59]
5 תגובות | הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

זריחה

ארבע שעות מנסה להרדם, בסוף מתייאשת, קמה ומכסה את כל החורים של השבוע האחרון:
בודקת דואר בוואלה, קוראת בלוגים, נכנסת לפורומים, מנקה קצת מיילים ישנים.
חורים שפוער שבוע עבודה מטורף.

כל הזמן הזה חושבת מה דפוק אצלי, למה אני לא נרדמת גם כשהעיניים כבר נדבקות מעייפות.
אין לי כח לזוז, אבל המוח עובד כאילו הוא מחובר לגנרטור, ואני מרגישה את פעימות הלב בתוך העור בכל הגוף.

ואז אני מרימה את העיניים מהמסך.
מולי, בצבעים רכים של כתום-ורדרד, בצלילים עדינים של ציפורים שרק התעוררו, בקרירות של אחרי עלות השחר. זריחה.

ואני אומרת, אם רק בשביל זה לא נרדמתי, שווה.




שמור   בטל

[ כל לבדיי ~ 1/12/2005, 05:52]
13 תגובות | הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

כאן הכניסה לזרים מותרת, והכניסה למכרים אסורה.

יעלי כותבת

אין לי שום עניין
להיות מה שאינני.
רוצה לחיות -
פשוט לחיות,
הכי פשוט שיש.
להיות אני,
ועם מה שבא ממני.
בלי לחשוב -
רע או טוב,
בלי להתבייש.
(עוזי חיטמן)

היו ימים

הוסף מסר

תמצאו כאן

כתבה אותי

כשיהיה לי כסף מיותר

התחלפו ליד המיטה

דברים שתמיד צריך מהם עוד