2/2005
הילדה שעוד לא נולדה לי
(1:13 בלילה)
הורים של בת שנה-ועשרה-חודשים קטנה ואהובה (שהיא בעצם מכונת חיבוקים גדולה) חזרו עכשיו, אמרו תודה ושוב תודה ולקחו אותה איתם חזרה הביתה.
ואני נשארתי עם הריח, עם הרכות והמתיקות, וגם עם תחושת הריקנות והרגשה של חיבוק שנגמר מהר מדיי. תשוקה חדה עד כאב לחיבוקית כזאת משלי.
אני כל כך מתגעגעת לילדה שעוד לא נולדה לי, והגעגוע הזה צובט לי בלב.
מטריות מטיילות בגשם
מחלון המשרד בקומה השישית רואים את הגשם עוד לפני שהוא מספיק לנקד מדרכות ואנשים. כמו אמבטיה ענקית ששכחו לסגור לה את הברז.
מחלון המשרד בקומה השישית לא רואים אנשים, רואים מטריות. מטריות הולכות על המדרכה, עולות במדרגות, לבד או בזוג. מטריות בצבע חלק, עם פסים או נקודות. מטריות עצמאיות. ואם רק מתעלמים לרגע מהידיעה שאנשים מחזיקים אותן בידיהם, נדמה כאילו יש להן חיים משלהן. עולם של מטריות ושל גשם.
זה משעשע בעיקר, אבל גם קצת מבהיל. ואני מתאמצת לתפוס את האדם היחיד באזור ששכח מטריה איפהשהו ורץ לו ככה, רטוב כולו, כדי להזכיר לי שבעצם גם שם למטה כולם אנשים.
דפים: 1
החודש הקודם (1/2005) החודש הבא (4/2005)