3/2006
עוף השמים מוליך את השפעת
תגידו, הסבתות עדיין בטוחות שמרק עוף הוא התרופה הטובה ביותר לשפעת?
או בצורה אחרת:
אם האף שלי אדום כמו כרבולת, אני לא מסוגלת לאכול אלא רק לנקר פירורים, והקול שלי נשמע כמו קרקור - איזו שפעת זאת?
עד שאגיע.
הדרך הביתה יפה, ואני פוסעת בה כמו אחת שאין לה לאן למהר. נושמת את האוויר והאור, נהנית מהשביל המרוצף, מריחה את הפרחים, ושמש נעימה מאירה לי את הדרך.
ולפעמים אובך יורד על הדרך הביתה. רוחות חמות מתערבלות וחוסמות את שדה הראיה. גרגרי חול זעירים נכנסים לעיניים ואני בוכה. חלקיקי אבק ממלאים את הריאות ואני נחנקת. אני בוכה ונחנקת. אין אוויר, אין חמצן, וכבר אינני רואה את הדרך הביתה.
מחר יתבהר מחדש האופק בדרך הביתה, ושוב יהיה האוויר צלול ומרגיע. שוב יקרצו אליי פרחים צבעוניים בצד הדרך, ואני אמשיך ללכת על השביל המרוצף בבטחה. אבל גם מחר לא אוכל שלא להביט מידי פעם בחשש אל המרחק, ולפחד מעוד סערה שעלולה להגיע.
וכך אלך עד שאגיע. שואפת, אבל בלי למלא את הריאות; מתקדמת, אבל חוששת מנסיגה; נהנית, אבל לא מאושרת. לרוב מוארת, אך לעיתים בוכה ונחנקת.
כך אלך עד שאגיע.
עד שאגיע הביתה.
דפים: 1
החודש הקודם (2/2006) החודש הבא (4/2006)