כל לבדיי.

פתאום זה היכה בי.
ההבנה שאין לי אף אחד חוץ ממני. שאף אחד לא יקבל אותי כמו שאני. שאף גבר לא יגיד עליי את כל הדברים הטובים ההם, בלי להוסיף שמפריע לו שאני מלאה, והוא מצטער, אבל זה לא מתאים; שאף חבר לא יבין ויזדהה איתי תמיד בלי לשפוט בכלל ובלי להצדיק את הצד השני או לחשוב שאמרתי משהו שלא הייתי צריכה לומר; שלמרות כל האנשים הקרובים והמקסימים שטרחתי שנים לעטוף את עצמי בהם, אני כל פעם חייבת למיין למי להגיד מה, ועל הכתף של מי אפשר לבכות ובאיזה נושא, כי פשוט אין אפילו כתף אחת שמסוגלת להכיל את הכל, את כולי.

ואולי זה הדבר שאנשים קוראים לו בדידות.






(ואולי לפעמים אפילו אני לא מצליחה להכיל את עצמי)שמור   בטל

[ כל לבדיי ~ 29/6/2007, 14:43]
9 תגובות | הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

שיאים.

וזה קורה לי ברגע של חולשה.
מתוך מחשבה, אולי רצון, שהפעם אצליח להגיע לשיאים חדשים. שהפעם יקרה משהו קצת אחר: מרגש יותר, עוצמתי יותר, אמיתי יותר.
אבל אף אחד, וגם אף אחת, לא הצליח להביא אותי למקום שלא הגעתי אליו כבר בעצמי. ואני נשארת בסופה של הסערה בתוך אותו השקט שהיה קודם, בתוך אותה ריקנות שתפסה אותי לא מוכנה, רק שהפעם זה בתוספת תחושת החמצה ותסכול, כאילו איבדתי מחדש משהו שהיה שלי ואיננו.

ואני שוב תוהה אם השיאים האלו קיימים בכלל, אם יהיה בי הכח להבין מראש שהם לא נמצאים איפה שאני מחפשת אותם, ואם יהיה מישהו שיוכל לקחת אותי איתו אליהם, בלי שארגיש אבודה.שמור   בטל

[ לחישות ~ 19/6/2007, 02:51]
3 תגובות | הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

כאן הכניסה לזרים מותרת, והכניסה למכרים אסורה.

יעלי כותבת

אין לי שום עניין
להיות מה שאינני.
רוצה לחיות -
פשוט לחיות,
הכי פשוט שיש.
להיות אני,
ועם מה שבא ממני.
בלי לחשוב -
רע או טוב,
בלי להתבייש.
(עוזי חיטמן)

היו ימים

הוסף מסר

תמצאו כאן

כתבה אותי

כשיהיה לי כסף מיותר

התחלפו ליד המיטה

דברים שתמיד צריך מהם עוד