ערומים

שתי כוסות זכוכית שקופות גבוהות, ובקבוק מים מינרלים סגור. אווירה נעימה, יחסית לדייט-ראשון-שאין-לו-עתיד, וניסיון לעבור את השעה הקרובה הכי נחמד שאפשר.

הוא צוחק: "נשים תמיד מסתובבות עם תיקים. תמיד. לא משנה מה הגודל או הצבע, וגם לא לאן הולכים. מה יש לכן, אתן, עם התיקים?"
בשניה הראשונה עלה לי לענות: "אישה בלי תיק זה כמו גבר בלי מפתחות על החגורה. בלי זה, זה מרגיש כמעט כמו ללכת ערומים".
אבל אמרתי: "אין לנו כל כך הרבה כיסים כמו לכם, וגם - תאמין לי שאם היית צריך לסחוב איתך גלוס ומראה לכל מקום, גם אתה היית לוקח תיק".



אחר כך תהיתי אם זאת רק אני, או שבאמת בפעם הראשונה שפוגשים מישהו חדש יש משהו לא נוח במילה "ערומים".שמור   בטל

[ איכות הסביבה ~ 31/7/2005, 21:59]
הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

פסגת לא אכפת לי

שמור   בטל

[ ויז'ואל בלוג ~ 25/7/2005, 03:34]
הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

אין שום סיבה

יום שני אחה"צ.

האמת שאני לא חושבת על זה הרבה. העולם האמיתי שלי מלא, ואתה נמצא אצלי בעולם מקביל, חסר ממשות. אבל כשאני כן חושבת על זה אני אומרת לעצמי "מה הביג דיל?", וגם "אל תעשי מזה עניין". ואפילו "פשוט תשכחי מזה, אין לזה משמעות". ובעיקר מילה אחת שהולמת בי שוב ושוב: "זכותו".

זכותך כי אתה לא חייב לי כלום.
זכותך להחליט מה אתה רוצה שאדע ומה לא.
זכותך לצייר מעגלים שאליהם אסור לי להיכנס.
זכותך להסתיר מה שאתה רוצה וכמה זמן שאתה רואה לנכון.
זכותך לעשות מה שבא לך. גם אם זה אומר להביא לי את זה מהצד, בדרך אגב.
זכותך, ולי לעומת זאת אין שום זכות לכעוס גם אם אתה שומר בכובע עוד כמה שפנים אחרים, שנתיים או יותר. אני יודעת שזכותך.
זכותך להרגיש לא מספיק פתוח. לשמור על המקומות הפרטיים שלך.
זכותך לספר לאנשים אחרים שתופסים, בניגוד אליי, מקום לא-וירטואלי בחייך.
זכותך גם לא להבין למה זה הכאיב לי ולחשוב שזה היה אמור רק "להציק לי קלות".
זכותך כי ככה זה אצלנו, מספרים רק מה שרוצים, וזה כל הכיף.

וכששאלת אם אני אסלח לך מתישהו אמרתי שכן, בלי להסס. כבר סלחתי בעצם. אבל העניין פה הוא בכלל לא הסליחה. זכותך, הרי, אז על מה יש לי לסלוח?

זכותך. זכותו. זכותו. זכותו. זכותו.


והזכות הזאת הולמת בי. היא מבקעת בי סדק.
אני רוצה להתעניין אצלך 'מה היה עם' ו'איך היה כש-' ופתאום כואבות לי הצלעות ואני כבר לא רוצה לשאול כלום, כי מה הטעם.
ולמרות כל אוצר המילים הענק שלי, לא הצלחתי למצוא מילה אחת שתבודד את הרגש הזה ותקרא לו בשם.
כנראה ככה מרגישים כשהאמון נסדק, אבל אין שום סיבה אמיתית לכעוס. נכון שאין לי סיבה?


אנחנו לא נדבר על זה יותר, אבל את הזכות שלי רציתי לנצל דווקא כדי לספר.
שמור   בטל

[19/7/2005, 06:25]
16 תגובות | הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

כאן הכניסה לזרים מותרת, והכניסה למכרים אסורה.

יעלי כותבת

אין לי שום עניין
להיות מה שאינני.
רוצה לחיות -
פשוט לחיות,
הכי פשוט שיש.
להיות אני,
ועם מה שבא ממני.
בלי לחשוב -
רע או טוב,
בלי להתבייש.
(עוזי חיטמן)

היו ימים

הוסף מסר

תמצאו כאן

כתבה אותי

כשיהיה לי כסף מיותר

התחלפו ליד המיטה

דברים שתמיד צריך מהם עוד