תקראו את הידיעה הזאת בניו יורק טיימס. הטליבאן פרסמו לכבוד חג המולד קלטת וידאו ארוכה של חייל אמריקני שהם חטפו לפני שישה חודשים.

כמה עובדות בולטות בסיפור הזה:

א. הטליבאן פרסם את הקלטת הזאת, שנייה במספר, מבלי שהם קיבלו דבר מהממשל האמריקני. הם לא העלו על דעתם לדרוש. הם יודעים שאין שום סיכוי, שיקצרו לטרוריסט אחד יום אחד של מאסר עבור הקלטת.

ב. הדובר של הטליבאן דרש בתמורה לשחרורו של החטוף, שהממשל ישחרר "כמות מוגבלת של אסירים". לא 450 רוצחים. אפילו הפנאטיים של הטליבאן לא מעלים דרישות כאלו. האם יכול להיות שהטליבאן יותר אנושי מהחמאס? רחום יותר? או שאולי הם יודעים שאין טעם לדרוש אפילו את זה, כי לממשל האמריקני יש מדיניות עיקבית של לא לשאת ולתת עם הטרוריסטים האלה?

ג. משפחתו של החייל החטוף פרסמה הודעה מטעמה. היא קראה לחוטפים לשחרר אותו. אין מילה בהודעה על הנשיא אובמה. לא מבקשים ממנו שישחרר אסירים, שידאג לשחרור החייל שלהם. אין טענות כלפי הממשל. כלום. כולם מבינים את כללי המשחק. לא נושאים ונותנים עם טרוריסטים. נקודה.

ד. התקשורת מסקרת את פרסום הקלטת הזאת, אבל במתינות, בנורמליות. לא מטאטאים את סדר היום לטובת העניין הזה. 

אני יכול להמשיך, אבל נדמה לי שהמסר ברור ולפני שאתם מתחילים, שזה לא אותו הדבר ואנחנו לא ארה"ב ושם זה צבא שכיר ואצלנו צבא וולנטרי וכל המנטרות האלה, אני רוצה לחסוך לכם. אני מכיר את כל התירוצים האלה בעל פה. יש להם חשיבות, אבל מוגבלת. מאוד. בסוף בסוף, גם אנחנו יכולים לחנך את החמאס. רק צריך לקבוע מדיניות ולעמוד בה. בטווח הארוך המדיניות הזו תחסוך חיים ותמנע חטיפות.