- כי יש המון דברים שאני רוצה להגיד ואני לא אומר אותם בטלוויזיה. הם לא בתחום שלי, הם ארוכים מדי, עמוקים מדי, שטוחים מדי, רכילותיים מדי.
 - כי אני מת על המדיום הזה של בלוגים. היכולת לקבל פידבק אמיתי. בטלוויזיה אתה מדבר למאות אלפי אנשים. אומרים לך שאתה נורא משפיע אבל כשאתה יוצא מהשידור אתה בדר"כ לא מקבל תגובה אחת. מקסימום מוטי קירשנבאום בדרך למונית הביתה זורק לך "היה טוב". מקסימום.
- כי אני שונא את הדרך בה אנחנו, אנשי התקשורת, מתנהגים לגבי מה שקורה אצלנו. מכולם אנחנו תובעים שקיפות ואנחנו לא מוכנים להסביר כלום. לא למה בחרנו את המרואיין הזה ולא אחר, למה ברחנו באייטם, איך הוא הגיע, מה לא נכנס לשידור ובכלל "אין תגובה" זו תגובה הכי שכיחה מצד גופי תקשורת. מגעיל. אני מתכוון לספר לא מעט על מה שקורה אצלנו, לפחות עד שמישהו בערוץ 10 יעצור אותי...
- כי אני לא יכול  לעמוד בפני הצורך שלי (כמה עלוב) להתבלט. אה, כן, וזו גם הסיבה האמיתית...