הכנתי עוגת שוקולד, כפיים לי, האח הידד.מסר אישי ל fe: מצטערת, כופפו את ידי.

הסבר לשעה המוזרה בה אני כותבת [או, כפי שנהוג לכתוב בישרא - "רושמת"]: הוערתי בברוטליות ועכשיו אין סיכוי שאחזור לישון. במקום לנמנם אעדיף לקטר על מחסור תמידי בשעות שינה, על כמה מסכנה אני ועל גרגירי חול מסתוריים משהו שיש לי בשיניים. מסר אישי לקורא הנלהב בשעה זו של לפנות בוקר - אם אתה מחפש את מירי בוהדנה ו/או מאיה בוסקילה ערומות, נסה בחדר האמבטיה שלהן, לא בבלוג שלי בחודש אוקטובר.

צמח לי פצע מציק לגמרי מתחת לשפה. אני זוכרת את היום לפני צילום תמונת המחזור של סוף הלימודים.  גידלתי להנאתי כמה פצעים מגעילים במיוחד, ועל כן בתמונה רואים אותי נוטה הצידה, חצי פנים מכוסים בשיער ועל פניי עווית נוראית. מסתבר שלפצעים שלי יש אאוטלוק, בו מצויינים כל האירועים החשובים, כאילו הם פותחים את היומן "אוקיי, מחר יש פגישה חשובה מאוד, אני חושב לשלוח אחד למצח ושניים לסנטר".

פוסט נורמלי, כשאתעורר, לילה טוב.