החגים נגמרו. זהו. אין עוד קצת ודי, עוד סופ"ש ארוך, עוד כמה ימי עבודה קצרים.
חזרנו לעבודה.

החורף מתחיל לחשוף את שיני החלב הרכות שלו - הערבים נהיים טיפה קרירים והימים ממשיכים להיות לוהטים כשהיו.

גם האחרים חזרו, חלקם אחרי חופשות ליעדים אקזוטיים יותר או פחות. כולם מחביאים את רגשותיהם מאחורי חיוך סדוק. החיים ממשיכים.

אני לא פסימי. אמנם, תחומי עיסוקיי גדלו לאחרונה - בערוץ, בלימודים האקדמיים, ובחיים האישיים. אך אני מופתע להודיע שאני מתמודד עם הלחץ לא רע (או לפחות מכחיש אותו בצורה מאוד יעילה).

חזרה למסדרונות - כמו שאמרתי, אני חושד כי גם האחרים לוקים באותה התמודדות/הכחשה, אני לא לבד - תמיד התחלה טובה.

אולי סוף הקיץ זה סוג של ברכה, כל סוף הוא גם התחלה. ודברים מתבשלים להם במסדרונות ובחדרי החדרים. רעיונות חדשים, תכניות חדשות, תקוות חדשות מתערבבים להם בשגרה הישנה/ישנונית - אנו מתעוררים. אני עוד לא כל כך התעוררתי, הייתי מתחבר לאינפוזיה של קפה אם הוורידים שלי היו עומדים בזה - אפילו פולים טהורים כבר לא עושים את העבודה.

ישנם, לעומת זאת, אנשים שלעולם עומדים על המשמר. דוגמא מצויינת - לונדון וקירשנבאום.

לפניכם קליפ שתפסתי לפני החגים. קליפ שמוכיח שגם כשהשעון לא דופק, המוח הקודח של מוטי קירשנבאום ממשיך לההביל. הפעם - מוטי מתלהב כמו ילד מטניס (דודי סלע נגד צ'ילה) וכדורגל (אברהם גרנט נגד מנצ'סטר יונייטד). שימו לב שירון לונדון לא משתף כל כך פעולה. מוזר שאדם שכל כך רגיל לזרקורים יסתמן כביישן, אולי פשוט לא מתאימה לו הפלישה למרחב הפרטי שלו. נו טוב...


[לגבי ירון - אני יכול להישבע שבנקודה מסויימת הוא אפילו מחייך למצלמה, אך מהר מסב מבטו חזרה לשולחן העבודה]




תראו, תהנו ודווחו על ממצאים!