שנה (אזרחית) טובה

קאלט היסטרי

 

איזה כיף לנו היהודים שבורכנו פעמיים בחגיגות שנה חדשה . אם רק היינו סינים יהודים אז היו לנו שלוש פעמים. ואם כוללים את ט"ו בשבט (ראש השנה לאילנות למי שלא ידע) אז זה ארבע.. אבל אני סוטה מנקודתי המקורית. יכול להיות שזה לא הנושא החם, וזה לא הישרדות, וזה מרגיש כמעט לא רלוונטי (בחייאת - הסילבסטבר ברביעי זה די תקוע)... בכל זאת החלטתי שראוי שאאחל לכולנו שנה אזרחית גרגוריאינית כשרה וטובה. מה יהיה ב- 2009? אני מקווה שיהיה הרבה יותר טוב. אני מתכוון שיפור רציני, לא שידרוג קל. זאת תהיה השנה שנגשים בה את כל חלומותינו, הן ברמה הפרטית והן במשפחתית ואפילו בלאומית. למה לא? אומרים לקוות לטוב. אני אומר לקוות למצויין. ויפה שעה אחת קודם.

 

והיום חברים עמדה בפניי החלטה כבדת משקל - מה אני אעשה בסילבסטר. אחרי התלבטויות רבות החלטתי שאני אלך לראות הקרנה של "ישו כוכב עליון", סרט מעולה והמחזמר הטוב ביותר של אנדרו לויד וובר ("פאנטום האופרה"), בסינמטק בהרצליה. לצידי יהיו כמה מחבריי הטובים שבימי התיכון הסרט הזה היה סוג של קאלט עבורנו. פעם אחת אפילו התלבשנו כמו הדמויות. הערב אני הולך להתחפש ליהודה איש קריות. סתתתתאאאםם!

 

שנה (אזרחית) טובה לכולם!


אוף טופיק: בוקרים וסנאטורים

אני גר ברעננה. רעננה שקטה, מוגנת, אסתטית.. בקיצור - משעממת. בשנה האחרונה קרה משהו ששיפר את העיר בעיני בטירוף - נפתח סניף של האוזן השלישית. אני חובב סרטים מושבע ואני יכול לבלוע 5-6 סרטים לשבוע אם לא יותר. אני גם אוהב מוזיקה עצמאית מהסוג שמוצע באוזן. מאז שהסניף המקומי החל להשכיר סרטים לפני כמה חודשים תמיד יש לי מנוי פעיל. אתם בטח חושבים שהסניף הרענני לא משתווה לתל-אביבי, אבל אתם תתפלאו לשמוע שהמבחר רחב גם במוזיקה וגם בסרטים, החנות גדולה ומרווחת ובאופן כללי כמעט שאינה נופלת מאחותה התל-אביבית. כיף חיים.

 

ממש לאחרונה התחלתי לשכור פחות סרטים ויותר ויותר סדרות טלוויזיה. תמיד אהבתי את הסדרות של HBO - הסופראנוס, עמוק באדמה, אוז ועוד ועוד. לכן לא מפתיע הדבר ששתי הסדרות האחרונות שהוצאתי היו מבית היוצר המכובד הזה.


סנטוריון צעד!

 אפשר לומר שאני בתקופה של סדרות תקופתיות. התחלתי עם רומא. סדרה מופלאה על האימפריה הרומית בתקופת בה הפכה מרפובליקה לקיסרות. לסדרה 2 עונות (לצערי הרב היא בוטלה בעונתה השנייה). שתיהן טובות, כתובות ומשוחקות בצורה מבריקה. אך הראשונה, המתארת את עלייתו ונפילתו של יוליוס קיסר, מובחרת יותר מהשנייה ומומלצת בחום כאפוס העומד בפני עצמו.


אל סוורנגן, הגדול מכולם

הסדרה השנייה של HBO ששכרתי היא Deadwood. סדרה המתרחשת בסוף המאה ה-19 בתקופת בהלת הזהב במערב הפרוע בארה"ב. Deadwood מתארת את קורותיה של עיירה מתהווה שאליה מגיעים אנשים מרחבי היבשת החולמים להתעשר מכריית זהב (השופע באזור) ומכל מיני יוזמות עסקיות נוספות מפוקפקות יותר או פחות (בעיקר יותר). מאפיין מיוחד של האזור שבו מתרחשת הסדרה הוא שהוא טרם סופח לארה"ב ובשל כך הוא חסר ממשל וחסר חוק לחלוטין מה שיוצר הזדמנויות עסקיות לא מעטות. הסדרה כתובה באנגלית יוצאת דופן שהיא סוג של תמהיל הכולל מילים ארכאיות מתקופות עברו, מילים גבוהות ואיזוטריות והכמות הכי עתירה של קללות שאי פעם נשמעה בטלוויזיה. בנוסף הסדרה די מורכבת במחינה עלילתית והיא שופעת מזימות מתוחכמות ואינטריגות. בקיצור - צריך מילון צמוד והרבה ריכוז כדי לעקוב אחרי הסדרה ולהבין אותה (חובה לראות עם כתוביות!). אך בסופו של יום ההשקעה שווה את זה... תאמינו לי! זו סדרה שתותיר אתכם ממלמלים "למה אין עוד סדרות כאלה בטלוויזיה? למה??".

 

שלא יהיה לכם ספק אפילו - שתי הסדרות האלו מפוצצות באלימות במיוחד אכזרית וסקס בלתי מתפשר בהתאם למיטב המסורת של HBO. תענוג.

 

שיט... עשיתי לעצמי חשק. נראה לי שיש עוד כמה פרקים של רומא שעוד לא ראיתי פעמיים. המממםם...


אוף טופיק: דברים שעושים לי את זה (לאחרונה)

בבלוג הזה יוצא לי לדבר הרבה על ערוץ 10. הרבה מאוד על ערוץ 10. ולא מזדמן לי כל כך לדבר על עצמי - סוג של פשע בעיני. נכון, כתבתי בעבר כבר פוסטים שבהם המלצתי על בלוגים שאני אוהב, ופוסט אחד שבו סיפרתי לכם על הטורדנות הכפייתית שלי בקונטקסט של הדמות של יהורם גאון ב"גם להם מגיע". עכשיו שסקרתי פוסטים קודמים כנהוג בקודש, ניתן לגשת לעניינים. ובכן, ישנם שלושה דברים (למרות שבעבר אמרתי שניים, החלטתי בסוף על שלושה) שאני חי בשבילהם ובזכותם  - סרטים, מוזיקה ומשחקי וידאו (ולא בהכרח בסדר הזה).

 

כבר הרבה זמן שבא לי לשתף אתכם בסרטים, משחקים ואלבומים שאני אוהב. אם כך החלטתי להמליץ לכם היום על כותר אחד בכל אחד מתחומים הנ"ל שמלווה, מכתיב, משנה, ומעשיר את חיי בזמן האחרון. לאו דווקא אעסוק בדברים חדשים, אלא בדברים שעושים לי את זה לאחרונה בלי קשר לזמן שבהם יצאו.

 

ובכן, נתחיל:

 

סרט

 

Walk Hard: The Dewey Cox Story - או ג'אד, ג'אד (ג'אד אפטאו - "סופרבאד", "הדייט שתקע אותי", "בתול בן ארבעים" ועוד), כמה שהנעמת לי את השנתיים האחרונות. סוף סוף קומדיות שונות ומרעננות שמצליחות להיות חכמות ולרגש ובאותו הזמן גם לספק את הצורך הבסיסי הזה בצחוק מתגלגל שממלא את חלל החדר. אני מודה - הסרט שלו שאני הכי אוהב זה Superbad (או חרמן על הזמן בתרגום לעברית) המדהים, אבל אני חושב ש Walk Hard מתברג יפה במקום השני. מדובר בפארודיה מצחיקה ומרגשת על כוכב רוק פיקטיבי (שהוא סוג של שילוב של כוכבי רוק גדולים כמו ג'וני קאש, אלביס, באדי הולי, בוב דילן, בריאן ווילסון מהביץ' בויס ועוד) המלווה את כל שלבי חייו, מהילדות העלומה בדרום ארה"ב, דרך נישואים וגירושים רבים והתנסויות בכל סם אפשרי, עד למותו והכרתו כאגדת רוק. את דיואי עצמו משחק ג'ון סי ריילי, והוא פשוט עושה שם את תפקיד חייו צריך לראות כדי להאמין. ובנוסף יש שם אנסמבל קאסט מטורף עם כל קומיקאי עכשיוי שאתם יכולים לחשוב עליו או עליה המגלמים מוזיקאים גדולים שחיו בתקופות השונות של חייו (של דיואי), כמו באדי הולי (פראנקי מיוניץ מ"מלקולם באמצע") והביטלס (ג'ק בלאק בתור פול מקארטני, ג'ייסון שוורצמן בתור רינגו סטאר). והדובדבן שבקצפת - השירים פשוט נפלאים. אז נכון, הסרט לא מושלם, כמו כל סרטיו של ג'אד הוא מרגיש טיפה יומרני לעיתים וקצת ארוך מדיי. אבל בכל זאת הסרט מספק די והותר קטעים מבריקים על מנת שאוכל להמליץ עליו בפה מלא - לא לפספס.

 

הטריילר:

 

 

מוזיקה

 

Built To Spill - Keep it Like a Secret - במקרה הזה מדובר בדיסק ישן למדיי, משלהי שנת 1999. הסיפור הוא שלאחרונה מצאתי את עצמי במחסור לאחר שחרשתי כל דיסק אפשרי של Of Montreal, הלהקה האהובה עליי בשנה האחרונה (ודברים נכבדים אחרים). פשפתי בדיסקים שלי ומצאתי את Keep it Like a Secret ארוז עדיין בניילון. קרעתי את הניילון והכנסתי את הדיסק למערכת. ומאז הוא פשוט לא יצא. ראשית, למי שלא מכיר, Built to Spill היא אולי להקת האינדי רוק הטובה בכל הזמנים. ובוודאי אחת מהיחידות שבאמת ניתן עדיין לשמוע סולואים ארוכים ונפלאים של גיטרה בכלל וסלייד גיטאר שמימית בפרט. אמנם Perfect From Now On, הדיסק השלישי שלהם יותר טוב מ Keep it Like a Secret (שהוא הדיסק הרביעי) והוא ממש יצירת מופת, אך זה האחרון לא נופל ממנו בהרבה. מצאתי את עצמי נשאב מחדש אל הטקסטים הנפלאים, מתענג על הכאוס המושלם של הגיטרות, ואני לא בטוח שאני רוצה לשוב. אם אתם מחפשים לשמוע קלאסיקת אינדי רוק שתיגע בכם בכל המקומות הנכונים ותמשיך לתגמל אתכם עם כל שמיעה נוספת. מצאתם. :-)

 

השיר הראשון מהאלבום:

 

 

משחק וידאו

 

Super Mario Galaxy: Nintendo Wii - שיגרו מיאמוטו. כך קוראים למעצב הראשי של משחקי הדגל של נינטנדו. הוא זה שהביא לנו את מריו ואת זלדה ונחשב לאבי משחקי הוידאו כפי שאנו מכירים אותם היום. משחק המריו האחרון שיצא לווי, עומד בכבוד במורשת שלו. המשחק כל כך יפה, מגוון, מלא חן ודמיון שזה פשוט מרגיש כאילו אתה נמצא ממש באיזו אגדה מופלאה. המשחק נאמן לקלאסיקות שקדמו לו ובאותו הזמן הוא מצליח לחדש ולהציב סטנדרט גבוה יותר. אה והפסקול.. הוא עשוי להיות הפסקול הכי יפה שאי פעם נעשה למשחק וידאו. והשליטה - פשוט מושלמת. אם יש לכם ווי ואין לכם את המשחק הזה - תתביישו לכם. אם אין לכם ווי - מה קורה אתכם? לכו קנו ווי עכשיו. אני לא מאמין שתתחרטו.

 

אחד מהטריילרים:

 

 

בונוס - טלוויזיה

 

Battlestar Galactica - הסדרה הכי טובה היום בטלוויזיה האמריקאית. חידוש של סדרת Sci-Fi קלאסית משנות ה - 70, על בני אדם שחיים בקצה השני של הגלקסיה בשלום ובשלווה ב 12 קולוניות שונות עד שבאים רובוטים קטלניים, הסיילונס, הורסים להם את הקולוניות, ומשלחים אותם למסע מופלא (למען הישרדות הגזע האנושי) אל הקולוניה ה-13 המיתולוגית האבודה - כדור הארץ. החידוש יותר ריאליסטי, אלים ואפל. ובקיצור - מבריק, פשוט מבריק. בדיוק עכשיו החלה העונה ה - 4 והאחרונה של הסדרה, ובינתיים - הכל טוב :-). ניתן למצוא את הסדרה בבלוקבאסטר וספריות וידאו אחרות. מאוד מומלץ.

 

פרומו לעונה הרביעית:

 

 

חג שמח לכולם!!!

 

PEACE

 


לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים