אחרי הפרק המאכזב של הפסקול בשבוע שעבר קיוויתי, תוך החזקת אצבעות עצבנית וכסיסת ציפורניים בלתי נשלטת, שהשבוע יהיה לנו משהו עם יותר בשר. ובכן... אני שמח לבשר שתפילותיי נענו. פרק הסיום של הפסקול של אנה גדוש בקלאסיקות עשירות ועסיסיות (כאשר חלקן אפילו ממש לא צפויות) - בוב דילן, מיק ג'אגר, בונו, רוג'ר ווטרס ודייויד גילמור, ג'ון לנון באו לחתום את העונה, כאשר את שיר ההשכבה מספק דמיאן רייס באובר דרמטיות טיפוסית.
להלן השירים לפי סדר הופעתם בפרק:
1. Mick Jagger - Angel In My Heart (ליה ואנה מדברות במיטה) - בלדה נרגשת שמגיעה אלינו דווקא מאלבום האחרון שג'אגר הוציא בקריירת הסולו שלו בשנת 1993. קבלו אותו בהופעה חיה בניו יורק (מתוך DVD ובאיכות גבוהה):
2. Pink Floyd - Mother (ליה במחשב עם איתמר) - אה.. ההמנון הגדול של האם הפולנייה. בתור נער בן 13-15 הערצתי מאוד את פינק פלויד, ואני זוכר שראית את החומה מספר פעמים, ובכל פעם שאחד מחבריי שאל אותי אם הבנתי אותו אז אמרתי "ברור. מה אתה לא?" או דברים בסגנון. רק היום, החלקים האחרונים של הפאזל תופסים את מקומם ואני מבין את כוונת המשורר או יותר נכון מזדהה איתה (אני אוהב אותך אמא!). ועכשיו להנאתכם, סרטון של הפצצות אטומיות:
3. The Beatles - Come Together (בעז והמפקד שלו בבר) - ושוב נחזור אל הילדות שלי רק טיפה יותר אחורה לגילאים 9-12 בהם הזמר הכי אהוב עליי בעולם היה מייקל ג'קסון. אז, לא הכרתי את הביטלס, והייתי בטוח שזה שיר של מייקל (ואגב - לא אחד מהאהובים עליי). כעבור כמה שנים התבהרה לי הטעות שלי וגיליתי את העולם המופלא של הביטלס והשאר היסטוריה. ואם מדברים כבר על היסטוריה - הנה לכם הקליפ המקורי מ- 1969:
4. Bob Dylan - Forever Young (דניאל ומאי עושים חיל במסעדה) - קודם כל - השיר לא קשור בשום אופן לזוועה של Alphaville בעלת אותו השם. כאן מדובר דווקא בשיר יפה עם טקסט ישיר ומרגש שהוא מעין תפילה של הורה לבנו - שיהיה לו טוב, שלא יתקלקל ושיהיה צעיר לנצח (בכל המובנים):
5. U2 - Party Girl (בעז עם החיילת בבר) - שיר איזוטרי,קליל, כיפי, ולא אופייני כל כך ל- U2 שבד"כ מפוצצים בחשיבות עצמית. הדבר הבאמת מגניב הוא הסרטון שלקוח מהופעה משנת 1987 שבה ניתן לראות בונו צעיר ומשולח רסן, עם שיער ארוך, ללא משקפי שמש, מתנהג בצורה פרועה למדיי ואפילו מקלל. כלומר הוא אשכרה מתנהג כמו רוקסטאר ולא כמו איזה קדוש. מרענן:
6. Damien Rice - The Blowers' Daughter (שיר סיום) - בתקופה שהדיסק הזה יצא כל בחורה שהכרתי השתגעה עליו, וכל בחור שרצה להראות שהוא "רגיש" קפץ גם הוא על המציאה. ואני אף פעם לא ממש הבנתי על מה המהומה. מה שכן אני טיפוס די קשה וביקורתי, לא פתוח ולא זורם, ובכל זאת הרבה מחבריי הטובים והמוערכים מזילים דמעות צחיחות למשמע השיר הזה. אני אשאיר את ההחלטה בידיכם:
תודה רבה חברים, אני מקווה שנהניתם מפרק הסיום ומכל שאר העונה שליווינו מוזיקלית ורגשית. אל תשכחו לבדוק גם את הפרק הקודמים. ותודה שוב :)
חזרה לאתר של לאהוב את אנה