שערוריות עוקבות אחרינו גם למטבח. והפעם קרב סכינים, תחרות השפים האינטנסיבית שלנו, נמצאת בכותרות. הסיבה? חברנו הלובסטר, וידידתנו קוקי סן ז'ק.
לגלות לכם סוד?
אני בא מבית דתי. אני מבין את הרתיעה מהחיות/מאכלים הנ"ל. כיום אני חילוני, אך אני מכבד את אלו שבחרו לדבוק בדת. עבורי ההחלטה לחזור בשאלה הייתה קשה עד מאוד( אולי הקשה בחיי), והתהליך היה ארוך. אך לבסוף, הוא היה חיובי מאוד מבחינתי האישית.
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שהכנסתי לובסטר לפה - הרגשתי שאני אוכל חי-זר. הפה שלי לא היה ערוך למרקם, והחיך לא לטעם. לקח זמן רב, עד שהצלחתי לאכול לובסטר בהנאה ובלי רגשות אשם. אך נחרוג מסיפורי האישי, ברשותכם.
קרב סכינים היא לא תכנית בישול מן השורה.
התכנית היא תחרותית, סגנונית וצבעונית. בבסיס התכנית - קרב איתנים בין שף מפורסם מצרפת והשפים המובילים מארצנו הקטנטונת. סטפן, השף הצרפתי, מתגאה במטבח מגוון ועשיר. פירות ים ודאי אינם זרים לו. והשפים הישראלים שמתמודדים בתכנית אף הם נפגשים בהם מפעם לפעם.
האם זה סוד שבתל-אביב, הרבה מהמסעדות הנחשבות ביותר הינן לא מהסוג הכשר? אני לא חושב.
בקרב סכינים יצאנו להפיק את התכנית הכי טובה שאנו יכולים, להראות את הקונטרסט בין המטבח הצרפתי המבוסס למטבח הישראלי המתהווה. להראות לאירופאיים האלה שגם אנחנו ראויים לכוכבי מישלן. וגם בתקווה לתת להם בראש. ובדרך, אנחנו לא חוסכים בכלום. אנחנו מראים את התפריטים של השפים השונים כפי שהם. גם אם הם כוללים צבת או שתיים.
מיותר לומר שאין בכוונתנו לפגוע באיש. קשה להפיק תכנית מבלי לדרוך על האצבעות של אחרים. בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בתכנית טובה. האין הדמוקרטיה דבר נהדר?
לאלה שכן רואים. מה אתם חושבים על קרב סכינים?
האם יש "מטבח ישראלי"? האם לצידנו רק הפלאפל או שמא אנו יכולים לעמוד בכבוד בשורה אחת עם מטבחים אחרים ברחבי העולם?
אני חושב שכן (בשתי השאלות), אבל נדמה לי ששאלתי אתכם, אז אל תתחמקו, אוקי?
בתיאבון!
[ברכות לידידנו צ'יקו מנשה לרגל פתיחת הבלוג החדש שלו!]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
