יש יתרונות לכך שאני בלוגר שבמקרה עובד בערוץ 10. יש לי גישה לכל מיני טאלנטים שעובדים אצלנו, ובגלל שאנחנו חלק מאותו הארגון - לא ממש נעים להם להגיד לי לא. אתמול הצקתי לאבי גרייניק - זה מה שיצא.
תהנו ותאמרו לי מה דעתכם!
[אגב, למי שעקב מהפוסט הקודם. חזרתי מאילת 0.3% יותר שזוף וחבול לחלוטין כתוצאה ממשא ומתן כושל בין גוף גדול של מים (קרי - ים) לגוף שלי (קרי - עפתי על פני המים במהירות גבוהה)]
שמור בטל
פתחתי טבעת חדשה ששמה "ערוץ 10". כרגע היא מונה שני חברים נכבדים - רביב דרוקר ו.. אני.
כן, שכחתי לספר לכם, רביב דרוקר פתח בלוג והוא עלה לאוויר היום. הנה תיאור הבלוג בלשונו של רביב:
"יש המון דברים שאני רוצה להגיד ואני לא אומר אותם בטלוויזיה. הם לא בתחום שלי, הם ארוכים מדי, עמוקים מדי, שטוחים מדי, רכילותיים מדי. מזל שיש לי את הבלוג הזה"
הוא ממשיך למנות סיבות לפתיחת הבלוג ובדרך הוא מפנה את גבו הווירטואלי לתקשורת המסורתית ומאמץ ומשבח את תרבות הבלוגים. לקראת סוף הפוסט הראשון הוא מגלה לנו מה "הסיבה האמיתית" לכך שהוא פתח בלוג.
מעניין אם תוכלו לנחש מהי?
בפוסט השני הוא מספר כיצד נושא ש"לא מעניין אף אחד" מגיע לראשי הכותרות, ומה בעצם באמת מעניין, אותנו ואותו, מאחורי הכותרות. רביב - יצא מעניין!
קיצור - תבדקו! תתמכו! מומלץ!
לגבי הטבעת - מהם תנאי הסף, אתם שואלים? אני עומד עליהם בתיאור הטבעת:
"הטבעת הזאת מיועדת לכל מי שאוהב/שונא/מתעניין/מתלבט לגבי כל דבר שהוא ערוץ 10. כולם מוזמנים!"
[אני משתמש ביותר מדי סימני קריאה!]
אני נוסע לסופ"ש לאילת עם המשפחה שלי. נתראה ביום ראשון.
עד אז...
ביי!
שמור בטל
זו הנקודה שבה אני מתחיל להיות אמביוולנטי. מצד אחד, אני לא יודע אם אני צריך להקדיש פוסטים לסדרות חדשות.
מצד שני, אני עובד כאן, וכאשר סדרה חדשה עולה, אני חלק מזה, אני מרגיש את זה – אני חי את זה. אז מה לעשות?
אז זהו ש.... אני לא בטוח. הדילמה הנ"ל מציבה לי בעיה קלה בפוסט הנוכחי.
כפי שהבנתם לפי הכותרת, הנושא היום הוא "אמא". לא מדובר בצירוף מקרים שהנושא הזה נידון ביום עלייתה לאוויר של הסדרה הדוקומנטרית החדשה שלנו - "אמא יקרה לי".
אני ראיתי כבר שלושה פרקים של הסדרה. אותם שלושה פרקים כבר עברו ברוב משרדי הערוץ, וגם נצפו מחוץ לערוץ ע"י גורמים וגופים נבחרים.
למי שלא יודע/ת עדיין - "אמא יקרה לי" היא סדרה דוקומנטרית בהנחייתה של מיקי חיימוביץ'. היא עוקבת אחר נשים שרוצות, או יותר נכון צריכות להיות אמהות בכל מחיר ובכל דרך.
ולא רק נשים, גם גברים צצים בסדרה ומספרים לנו בכנות כואבת על המסע להבאת ילדים לעולם מנקודת מבטם. כן, גם אנחנו רוצים ילדים. וכש"אלוהים" לא כל כך רוצה, גם אנחנו לוקחים את זה קשה.
באמת שאין דבר שאוכל לכתוב שיכין אתכם לסיפורים המדהימים שהסדרה מגוללת. אני מאמין שמדובר באחד המוצרים המוצלחים שאי פעם הפקנו. מומלץ, ואף יותר מכך חשוב, ואולי אף חיוני.
לסיכום - הסדרה מעולה ואני מאמין בה מאוד. וכולכם, ללא יוצאים מן הכלל, נשים גברים וילדים, צריכים לראות אותה. זה מה שמכריע את הכף בסופו של דבר בדילמה שהזכרתי - אני חושב שהסדרה פנטסטית.
בתור אדם שלא הקדיש עוד מחשבה רבה ל"פרו ורבו", "משפחה" וכדומה, הסדרה בהחלט פתחה את עיניי, השאירה אותי פעור פה, ואף סחטה ממני דמעה או שתיים. קיצור - אל תפספסו (היום ב-21:45, אחרי שומר מסך)!
הנה הצצה בלעדית לקטע שעוד לא שוחרר מהפרק שישודר הערב:
נ.ב: להלן לינק לבלוג של הפסיכופט המתורבת שכבר הספיק לכתוב ביקורת על "אמא יקרה לי". לחצו כאן!שמור בטל
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
