אוף טופיק: דברים שעושים לי את זה (לאחרונה)

בבלוג הזה יוצא לי לדבר הרבה על ערוץ 10. הרבה מאוד על ערוץ 10. ולא מזדמן לי כל כך לדבר על עצמי - סוג של פשע בעיני. נכון, כתבתי בעבר כבר פוסטים שבהם המלצתי על בלוגים שאני אוהב, ופוסט אחד שבו סיפרתי לכם על הטורדנות הכפייתית שלי בקונטקסט של הדמות של יהורם גאון ב"גם להם מגיע". עכשיו שסקרתי פוסטים קודמים כנהוג בקודש, ניתן לגשת לעניינים. ובכן, ישנם שלושה דברים (למרות שבעבר אמרתי שניים, החלטתי בסוף על שלושה) שאני חי בשבילהם ובזכותם  - סרטים, מוזיקה ומשחקי וידאו (ולא בהכרח בסדר הזה).

 

כבר הרבה זמן שבא לי לשתף אתכם בסרטים, משחקים ואלבומים שאני אוהב. אם כך החלטתי להמליץ לכם היום על כותר אחד בכל אחד מתחומים הנ"ל שמלווה, מכתיב, משנה, ומעשיר את חיי בזמן האחרון. לאו דווקא אעסוק בדברים חדשים, אלא בדברים שעושים לי את זה לאחרונה בלי קשר לזמן שבהם יצאו.

 

ובכן, נתחיל:

 

סרט

 

Walk Hard: The Dewey Cox Story - או ג'אד, ג'אד (ג'אד אפטאו - "סופרבאד", "הדייט שתקע אותי", "בתול בן ארבעים" ועוד), כמה שהנעמת לי את השנתיים האחרונות. סוף סוף קומדיות שונות ומרעננות שמצליחות להיות חכמות ולרגש ובאותו הזמן גם לספק את הצורך הבסיסי הזה בצחוק מתגלגל שממלא את חלל החדר. אני מודה - הסרט שלו שאני הכי אוהב זה Superbad (או חרמן על הזמן בתרגום לעברית) המדהים, אבל אני חושב ש Walk Hard מתברג יפה במקום השני. מדובר בפארודיה מצחיקה ומרגשת על כוכב רוק פיקטיבי (שהוא סוג של שילוב של כוכבי רוק גדולים כמו ג'וני קאש, אלביס, באדי הולי, בוב דילן, בריאן ווילסון מהביץ' בויס ועוד) המלווה את כל שלבי חייו, מהילדות העלומה בדרום ארה"ב, דרך נישואים וגירושים רבים והתנסויות בכל סם אפשרי, עד למותו והכרתו כאגדת רוק. את דיואי עצמו משחק ג'ון סי ריילי, והוא פשוט עושה שם את תפקיד חייו צריך לראות כדי להאמין. ובנוסף יש שם אנסמבל קאסט מטורף עם כל קומיקאי עכשיוי שאתם יכולים לחשוב עליו או עליה המגלמים מוזיקאים גדולים שחיו בתקופות השונות של חייו (של דיואי), כמו באדי הולי (פראנקי מיוניץ מ"מלקולם באמצע") והביטלס (ג'ק בלאק בתור פול מקארטני, ג'ייסון שוורצמן בתור רינגו סטאר). והדובדבן שבקצפת - השירים פשוט נפלאים. אז נכון, הסרט לא מושלם, כמו כל סרטיו של ג'אד הוא מרגיש טיפה יומרני לעיתים וקצת ארוך מדיי. אבל בכל זאת הסרט מספק די והותר קטעים מבריקים על מנת שאוכל להמליץ עליו בפה מלא - לא לפספס.

 

הטריילר:

 

 

מוזיקה

 

Built To Spill - Keep it Like a Secret - במקרה הזה מדובר בדיסק ישן למדיי, משלהי שנת 1999. הסיפור הוא שלאחרונה מצאתי את עצמי במחסור לאחר שחרשתי כל דיסק אפשרי של Of Montreal, הלהקה האהובה עליי בשנה האחרונה (ודברים נכבדים אחרים). פשפתי בדיסקים שלי ומצאתי את Keep it Like a Secret ארוז עדיין בניילון. קרעתי את הניילון והכנסתי את הדיסק למערכת. ומאז הוא פשוט לא יצא. ראשית, למי שלא מכיר, Built to Spill היא אולי להקת האינדי רוק הטובה בכל הזמנים. ובוודאי אחת מהיחידות שבאמת ניתן עדיין לשמוע סולואים ארוכים ונפלאים של גיטרה בכלל וסלייד גיטאר שמימית בפרט. אמנם Perfect From Now On, הדיסק השלישי שלהם יותר טוב מ Keep it Like a Secret (שהוא הדיסק הרביעי) והוא ממש יצירת מופת, אך זה האחרון לא נופל ממנו בהרבה. מצאתי את עצמי נשאב מחדש אל הטקסטים הנפלאים, מתענג על הכאוס המושלם של הגיטרות, ואני לא בטוח שאני רוצה לשוב. אם אתם מחפשים לשמוע קלאסיקת אינדי רוק שתיגע בכם בכל המקומות הנכונים ותמשיך לתגמל אתכם עם כל שמיעה נוספת. מצאתם. :-)

 

השיר הראשון מהאלבום:

 

 

משחק וידאו

 

Super Mario Galaxy: Nintendo Wii - שיגרו מיאמוטו. כך קוראים למעצב הראשי של משחקי הדגל של נינטנדו. הוא זה שהביא לנו את מריו ואת זלדה ונחשב לאבי משחקי הוידאו כפי שאנו מכירים אותם היום. משחק המריו האחרון שיצא לווי, עומד בכבוד במורשת שלו. המשחק כל כך יפה, מגוון, מלא חן ודמיון שזה פשוט מרגיש כאילו אתה נמצא ממש באיזו אגדה מופלאה. המשחק נאמן לקלאסיקות שקדמו לו ובאותו הזמן הוא מצליח לחדש ולהציב סטנדרט גבוה יותר. אה והפסקול.. הוא עשוי להיות הפסקול הכי יפה שאי פעם נעשה למשחק וידאו. והשליטה - פשוט מושלמת. אם יש לכם ווי ואין לכם את המשחק הזה - תתביישו לכם. אם אין לכם ווי - מה קורה אתכם? לכו קנו ווי עכשיו. אני לא מאמין שתתחרטו.

 

אחד מהטריילרים:

 

 

בונוס - טלוויזיה

 

Battlestar Galactica - הסדרה הכי טובה היום בטלוויזיה האמריקאית. חידוש של סדרת Sci-Fi קלאסית משנות ה - 70, על בני אדם שחיים בקצה השני של הגלקסיה בשלום ובשלווה ב 12 קולוניות שונות עד שבאים רובוטים קטלניים, הסיילונס, הורסים להם את הקולוניות, ומשלחים אותם למסע מופלא (למען הישרדות הגזע האנושי) אל הקולוניה ה-13 המיתולוגית האבודה - כדור הארץ. החידוש יותר ריאליסטי, אלים ואפל. ובקיצור - מבריק, פשוט מבריק. בדיוק עכשיו החלה העונה ה - 4 והאחרונה של הסדרה, ובינתיים - הכל טוב :-). ניתן למצוא את הסדרה בבלוקבאסטר וספריות וידאו אחרות. מאוד מומלץ.

 

פרומו לעונה הרביעית:

 

 

חג שמח לכולם!!!

 

PEACE

 


כותבים עלינו וסביבנו - המלצות

אין ספק שערוץ 10 עלה על גל לאחרונה ונכנס הרבה יותר עמוק לתודעה הקולקטיבית שלנו. כתבות רכילותיות יותר או פחות מתפרסמות מדי יום בכל העיתונים לגבי הערוץ, הישרדות (ע"ע התחת של מרינה,נועם ההורס ודן התחמנו), הדוגמניות,ההנהלה, הפוליטיקה הפנימית, התרבות הארגונית... אבל אלו הדברים שפחות מעניינים אותי. "הבראנז'ה" יכולה להיות כל כך משעממת ומונוטונית, ובלוגרים מצד שני, למרות החוסרים והחסכים - עורכים, נסיון, כישוריי דקדוק ואיות (וכישרון בכלל), מצליחים להיות צבעוניים יותר (אפילו עם התאמת הצבעים בבלוגים שלהם מזעזעת) מעניינים יותר, פחות צפויים.

 

החלטתי לאסוף מספר פוסטים מעניינים שנקלעו לדרכי בחודש האחרון. בתאבון:

 

1. הפסיכופט המתורבת מסכם את הפרק של אתמול בהישרדות. טעימה קטנה:

 

"עידן קפון זוכר את הערכים האיטלקיים עליהם הוא גדל וממשיך לדבר כל הזמן על המשפחה שלו ועל כמה חשוב להישאר נאמנים לה ולשמור עליה. אין ספק שעל זה בדיוק מבוססת כל משפחת פשע שמכבדת את עצמה. קפון גם ככה נראה קצת פסיכופט אז אולי הוא מצא את הייעוד שלו. (אורי צציק הציע בתגובות לקרוא לו עידן אל-קפונה. וואלה מתאים)".

 

2. רב ערוצית - "קמתי בבוקר, עילפתי את הבנות". פוסט משעשע על מה שהיה קורה אילו לשורדים היו בלוגים ומה היה נכתב בהם. לראיה:

 

"אבל האמת, הכי טוב לו היה אינטרנט על האי והחבר'ה יהיו יכולים לכתוב בלוגים בזמן אמת. פוסט ראשון של נועם: "קמתי בבוקר, נכנסתי לים, עילפתי את הבנות". פוסט ראשון של דן: "קמתי בבוקר, הערתי את הבנות, ואמרתי להן להביא לי קוקוס". פוסט ראשון של משה: "אף אחד לא העיר אותי בבוקר. רק כשמרינה צרחה 'דןןןן' הרמתי את הראש וראיתי שכולם גמרו לי את כל הקוקוסים".

 

3. הבלוג של שלמור אבנון עמיחי - "שרדתי!". פוסט ממש מצוין שנכתב ע"י הפרסומאי גלעד שלמור בעקבות הפרק של ה - 120 דקות של הישרדות ששודר בשבת שעברה, בו הוא מנתח בצורה מעניינת ומדוקדקת את הסיבות להצלחתה של הישרדות, ומה באמת מושך אנשים לראות את התוכנית. קטע קצר:

 

"אז מה בעצם מביא לרייטינג ממוצע ומטורף של 25 אחוז תמורת מאה עשרים דקות של מריחת זמן? טוב ששאלתם. ובכן, במגוון האנושי שלה, הישרדות מספקת נקודת הזדהות לכל אדם ואדם מן האוכלוסייה הצופה. בין אם זה פרופסור באוניברסיטת תל אביב או פקיד בנק מבאר שבע, כל אחד יכול למצוא את הדמות שאיתה הוא מזדהה ואותה הוא אוהב או מעודד. יתרה מזאת, אותה דמות פושטת את בגדיה מגדירי הסטאטוס ותחת איתני הטבע כולם שווים לכולם.על האי, זה לא משנה מי איש עסקים ומי מלצר, המנצח יהיה זה שינקוט באסטרטגיה הנכונה והמתאימה ביותר. אפקט ההזדהות רק מתחזק כשהמשתתפים, בלשון המעטה, לא כואבים בעיניים. כידוע, אנשים יפים עוברים מסך יותר טוב מכאלו שהם לא, בטח כאשר הם מסתירים טפח וחושפים פלחיים. את מס הפוליטיקלי קורקט, או את מס המציאות(ריאליטי),אם תרצו, נאלץ הצופה המסכן לשלם בדמותו של משה, הלוזר הנצחי, שצובט באוזן עם השפתות הכי לא חינני בטלוויזיה מאז עוזי ברעם."

 

4. הבלוג של זרובבלה בתפוז - "הדוגמניות עולות לאוויר!". ביקורת מגניבה וסגנונית (אם טיפה גזענית) על הפרק הראשון של הדוגמניות, בו זרובבלה מחלקת את הדוגמניות לשני מחנות - המרוקאיות והרוסיות. כל מילה נוספת מיותרת, לכו תקראו את הפוסט.

 

5. בלוג הנאצה נגד בעלי של ריטה הסוררת (בת ה-41) - " בעלי הדביל מאיים לפרק את החבילה בגלל הישרדות באיים הקריביים". הבלוג הזה מאוד מומלץ באופן כללי. למי שלא מכיר, להלן התיאור הקצר והקולע של הבלוג: "בבלוג זה אנאץ, אחרף ואקלל את בעלי פעם ביום". אני חושב שבמקרה הזה שמרתי את הטוב ביותר לאחרון. מדובר בפוסט פשוט מבריק, מאלף ומצחיק בטירוף, בו היא מנתחת ומבקרת את כל המתמודדים ומקבילה אותם בתכונותיהם השונות אל עצמה ואל בעלה (השנוא). פשוט גאוני. ציטוטים מובחרים:

 

על עידן - "עידן מפחיד אותי מאד עד כדי צמרמורות וכל פעם שהוא מופיע אני נתקפת זיעה קרה. יש איזה קטע עם אמא שלו שהוא כל הזמן מזכיר אותה ברמזים ועם מבט מנצנץ רוע ויש לי הרגשה שהוא כמו בהיצ'קוק הזה עם הבן שהיתה לו אמא מתה בכיסא גלגלים שהוא כל הזמן עשה דברים בפקודתה בכאילו למרות שהיא היתה מתה ובפרק האחרון שראו שהוא מלא זעם ומתעב את כל החברים שלו בסתר בכלל הבנתי שהבן אדם פסיכי ממעלה ראשונה"

 

על מולי וגיא - "אני גם הכי שונאת את מולי המפגר שאם הייתי יכולה הייתי שמה לו רגל שיפול בכל המדרגות עם החוטים של התפילים שלו וגיא נראה לי כמו חיה ששכחתי איך קוראים לה אולי צירוף של חולדה עם בונה ולמור"

 

טוב, נראה לי שזה מספיק להיום. הפה שלי התעורר לאחר שהיה רדום כמה שעות אחרי טיפול שיניים. אני חושב שאני אוכל עכשיו.

 

סופ"ש נעים!


מקומות (וירטואלים) ששווים ביקור

אני קורא הרבה באינטרנט. הרבה מאוד. מביך אותי להודות כי אני מבלה את רוב זמני באתרים ובבלוגים העוסקים במשחקי וידאו. אך בין לבין אני גם מבקר באתרים ובלוגים העוסקים בתרבות הפופ על כל נבכיה - טלויזיה, סרטים, מוזיקה ועוד. החלטתי שבשם הפירגון והרצון הטוב אני אתמקד בפוסט הזה בבלוגים שאני אוהב:

 

טלויזיה

 

ביקור"ט (ביקורות טלויזיה) - הכרתי את הבלוג הזה כאשר מחברו הגיב לפוסט שלי על קרב סכינים. כפי שהבנתם מהשם, הבלוג עוסק בביקורות טלויזיה (בעיקר בטלויזיה מקומית). קשה למצוא ביקורות כל כך שנונות, בהירות ותמציתיות, ובאופן כללי מאוד לעניין, כמו שתראו בבלוג הזה. המחבר לא ממהר להשתלח, לא מפחד לפרגן (ומאידך לבקר), ולא מתפלסף מפה עד להודעה החדשה. מרענן ומקורי ושווה מאוד. [בונוס נחמד - יש גם ביקורות על פרסומות]

 

מיומנו של פסיכופט מתורבת - תחומי העניין של הבלוג הזה טיפה רחבים יותר. הבלוג עוסק בתרבות הפופ - עדכונים לגבי תוכניות חדשות בטלויזיה מהארץ ומשאר העולם, ביקורות של טלויזיה מקומית ומחו"ל, ביקורות סרטים וגם קטגוריות של הומור ורכילות. הבלוג כתוב לעילא, כולל עשרות (ואף מאות) פוסטים מגוונים, והוא מאוד מאורגן והיי-טקי (בשביל בלוג). כנסו ותוודעו!

 

מוזיקה

 

זה מסתובב - בלוג מופלא העוסק באוצרות הגנוזים של המוזיקה הישראלית. מסתבר שבשנות ה-60 וה-70 קמה לה בארצנו סצנה של "להקות קצב" - להקות שלקחו את הסגנונות שהיו פופולריים אז בחו"ל, פרוג ופסיכדליה, ועשו להם גיור. אתם תראו שם שמות מוכרים כמו אריק איינשטיין, שלום חנוך ושמוליק קראוס. אך בנוסף לאלו תמצאו שם גם דברים שמעולם לא שמעתם (כנראה) ולא תשמעו בשום מקום אחר: האריות והעכבישים - להקות פסיכדליה/פרוג ישראליות, The Cedars - להקה המשלבת רוק פסכידלי סגנון הביטלס ומוזיקה לבנונית, ביצועים באנגלית לשירים מוכרים של החלונות הגבוהים (עם טקסטים שונים לחלוטין מהמקור), שיר נהדר באנגלית של אריאל זילבר ועוד רבים וטובים. והדבר הכי טוב לגבי הבלוג הזה - הוא מציע את השירים האלו להורדה בחינם. אל תפספו!

 

ועוד אחד לסיום

 

וירג'יניה פילטר - הבלוג של תובל כהן - האיש, השנינות, הציניות האומנות ההזויה, הדעות הליברליות להחריד, והאגדה. כנסו עכשיו, ותגלו אילו סרטים אתם חייבים לראות לפני שאתם מתים, ואולי אף תנהלו שיחה עם אחד מה"דד-הדים" (מונח המיוחס למעריצי הלהקה האמריקאית המיתולוגית - ה"גרייטפול דד") הישראלים היחידים שאני מכיר. אין מה לעשות, הבחור הזה מצחיק ומגניב בטירוף.


לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים