נחשו מי חזר אחרי 10 שנים?
הייתי עסוקה בלעלעל בכתבה משמימה במיוחד בעיתון "לאישה" (משהו על שמירת התשוקה בחיי הנישואים) כשפתאום נפרצו בסערה דלתות חדר ההמתנה שליד חדרי הניתוח. צוות של 4-5 אנשים שעט במהירות לכיוון חדר הניתוח תוך שהוא מסיע מיטה ועליה אישה בקושי מכוסה בסדין עם כתמי דם. מאחורי העדר השועט נגרר גבר צעיר מבולבל ומבוהל. העדר השועט נכנס לחדר הניתוח והגבר צווה להשאר בחדר ההמתנה.
 
יש דינמיקה מאוד מעניינת בחדר ההמתנה שליד חדרי הניתוח. אוסף אנשים זרים מתוודעים בלית ברירה זה לצרתו של זה, כשלמעשה כל אחד מהם נמצא במצב שבו הוא כ"כ שקוע בצרתו שלו, שהצרות של האחרים לא ממש מעניינות אותו.
 
"לידה שהסתבכה" לחשתי לאמא שלי.
"מאיפה את יודעת?" היא צעקה בחזרה (אמא שלי לא ממש מכירה את המושג 'דיסקרטיות' וגם לא את המושג 'לרכל מאחורי הגב')
"תחושה שמבוססת על גיל האישה שהובהלה לניתוח, גיל הגבר הממתין, המבט שעל פני הגבר הממתין ומיקום הכתמים שהיו על הסדין שכיסה את האישה" עניתי.
ממש בשניה הזאת מיהרו 2 אחיות להכניס לחדר הניתוח אינקובטור ובלון חמצן. "את רואה?" לחשתי לאמא שלי.
 
5 דקות אח"כ יצא רופא ילדים מלווה ב-2 אחיות ואינקובטור מחדר הניתוח.
"רגע" הוא עצר את האחיות "תנו לאבא לראות את הבן שלו"
"הוא חי?" שאל האבא.
"כן" ענה הרופא "והוא הגיב מאוד יפה לאחר הלידה. כרגע הוא מקבל קצת חמצן, אבל בסה"כ הוא מצליח לנשום. הגעתם ממש בזמן"
האבא הביט המום בבן שלו, ואז שמתי לב שלא מדובר בתינוק בשל, אלא בפג צעיר מאוד. הוא נראה חייזרי בדיוק כמו שהבת שלי נראתה מיד לאחר הלידה שלה. התמונה הזאת של הפג באינקובטור טילטלה אותי והחזירה אותי 8 שנים אחורה.
 
היה מעניין לראות את הדברים מהצד, להבין איך הכל נראה בזמן שאני שכבתי כאובה והמומה על המיטה בחדר הלידה, שניה אחרי שהוציאו ממני את הילדה. זה נתן לי הזדמנות לראות ולהבין מה עבר על בעלי באותם רגעים. ראיתי את הדאגה על פני האבא, את הלחץ שנשבר בבכי, את הבילבול שלו וחוסר היכולת להחליט מה לעשות - האם להמתין ליד חדר הניתוח עד שאשתו תתאושש או ללכת לפגיה לראות מה עלה בגורל הבן שלו. אח"כ שמעתי אותו מעדכן את בני המשפחה על הלידה, לא יודע אם לשמוח שנולד לו בן או לבכות מהדרך שבה הוא נולד, לא יודע אם לקרוא לו "תינוק" או "עובר".
 
זה היה דה-ז'וו מעניין 8.5 שנים אחורה.
ואז אבא שלי יצא מניתוח, ואמרו לנו שהסרטן חזר לו. זה היה דה-ז'וו פחות מעניין 10 שנים אחורה.
שמור   בטל