פוטנציאל מבוזבז

שיחררתי כפתור נוסף במכנסי ההריון שקניתי ב"רמי-לי" (אגב, ממה הם עושים שם את הבגדים? מזהב? המחירים שם מטורפים). הבטן כבר ממש בחוץ, וכבר די קשה להסתיר את ההריון.
יש משהו מביך בעובדה שההריון מתחיל להחשף לעולם. אני לא יודעת אם זה בגלל שההריון חושף לעיני כל את העובדה שקיימתי (מתישהו) יחסי מין עם הבעל או העובדה שאני שומעת באוזני רוחי את ה"נשמות הטובות" מתחילות לחשב: "רגע... יש לה ילדה בת 4.5 וילד בן 2.5. מה היא מיהרה כ"כ להכנס שוב להריון? ועוד הבת שלה לא לגמרי בסדר".
בכל מקרה אני צריכה לספר מתישהו לבוס. אני מתלבטת האם לחכות עד שהבטן תצא עוד קצת ואז אתייצב אצלו בחדר, אבליט את הפופיק החוצה, ואומר: "נחש מה יקרה בסוף פברואר?", או שאולי פשוט אגש אליו כבר היום ואומר זאת בצורה פשוטה.
המשפחה המורחבת תגלה ככל הנראה הערב שאני בהריון. יש לנו חתונה משפחתית, וכל בגדי הערב שלי נצמדים לתווי הגוף, ולא מותירים שום מקום לספק. אני רק חוששת שאאלץ להדביק את הפופיק שלי עם פלסתר. אני שונאת כשאשה בהריון הולכת עם חולצה צמודה, ובמרכז הבטן רואים גבשושית פופיק. בטן הריונית זה יפה מאוד. פופיק בחוץ זה מכוער!

אגב חתונות משפחתיות: אתם מכירים את הזוגות האלה שכשהם מתחתנים הם מלבישים את כל האג'נדה הפוליטית ערכית שלהם על האורחים?
שמעתי על זוג שההזמנה לחתונה שלהם היתה דף A4 צבעוני פשוט שצולם במצלמת מסמכים רגילה. ההזמנה לא היתה בטקסט הסטנדרטי, אלא הזמינה את האורחים לאיזו מסיבת יער, כאשר כל אורח מוזמן להביא איזה אוכל שהוא רוצה, ו"נא לא להביא מתנות". הרעיון מקסים וחביב, אבל רק בהנחה שהאורחים שלכם הם חברה צעירים בני 18-25 עם לוק כנעני. כל מי שמעבר לגיל או לפאזה הזו, יביט סביבו בתמהון, ויתהה למה לעזאזל הוא טרח ללבוש בגדי חג ולא ג'ינס וחולצת טריקו (או גלאביה) כמו כולם.
בכל מקרה בחיי הקצרים (?) כבר הספקתי לשרת אג'נדה ימנית של לא מעט חברים וחברות שלי ושל הבעל (בתקופה שעוד היו לנו כאלה). הייתי בחתונה בקדומים, באריאל, בירושלים המזרחית ואפילו בבני-ברק. אבל הכל היה לפני האינתיפאדה. החתונה הערב גוררת אותי לקיבוץ רמת רחל. אין לי הרבה מושג איפה זה יושב, אבל אמרו לי שזה בדרך לבית-לחם, ואני נכנסתי לויבראציות (לא חיוביות). ואם לא די בזה, אז את ה"שבת שבע ברכות" הם עושים בבית-אל. דבר אחד הם הרוויחו מהעובדה הזו: כל המשפחה מהצד שלי הודיעה על מחלה. רק סבתא שלי לא מצאה תירוץ טוב, והיא נאלצת לבוא.
לפני כמה ימים היא שאלה אותי אם אני חושבת שמסוכן להגיע לבית-אל (זה היה קצת אחרי שצרחתי לה בטלפון: "בית-אל, מה הם נפלו על השכל? נראה מי יהיה הפראייר שיגיע לשם?"). חשבתי לעצמי: סבתא, עברת את אושוויץ, איבדת כמעט את כל המשפחה שלך בשואה, עברת בתוך מקלט את מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יו"כ - ונסיעה לבית-אל מפחידה אותך? בגיל 80+ עדיף כבר למות בפיגוע מאשר מחובר לצינורות באיזה בי"ח סוג ז', כשאחות אנטיפתית מחליפה לך חיתולים ודוחפת לך דייסה לפה.
יאללה קישקשתי הרבה הבוקר, ויש לי המון עבודה. המשך יום מקסים לכולם.

נכתב על ידי nina, 3/9/2003 07:21, בקטגוריות מעדכנת, הריון ולידה, מקטרת, עובדת (?)
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-9/9/2003 07:13

היה סבבה, היה מגניב, ויצאתי דבעה

מאז ומעולם נקטתי בגישה של: "תהיי יפה ותשתקי". ברבות השנים שיכללתי את הגישה הזו ל: "תהיי יפה, תעלי על עצמך פרצוף מיוסר ותשתקי". איכשהו בלונדינית שתקנית עם פרצוף מיוסר תמיד משדרת לוק של: "אני אמנם יפה, אבל גם מאוד חכמה. אתם מסביבי כ"כ טיפשים שחבל לי לבזבז עליכם את דברי חכמתי". אף אחד לא ידע שהלוק המיוסר והשתקני הזה מסתיר מאחוריו מח בלונדיני לאללה.
אני מצליחה להחזיק את תרמית ה"חכמה" כבר די הרבה שנים. לימודי משפטים רק חיזקו לי את הלוק.
הבעיה היא ש once in a while אני צריכה להשתתף בישיבה כזו או אחרת במסגרת העבודה, ואז אני גם נאלצת לפתוח את הפה. זה השלב בו הבוס מביט בי מופתע, ותוהה: "איך אני מחזיק כזו דְבְּעָה (טוב, אולי הוא לא משתמש במילה המרוקאית המפורשת הזו אלא במקבילתה העברית: מטומטמת) אצלי במשרד?
חיוך מתנצל, הומור עצמי, ולוק של אחת שלא ישנה לילה שלם בגלל הילדים יכולים לתקן גם את הרושם השלילי הזה.

היום בכל אופן השתתפתי בישיבה מ-ר-ת-ק-ת, וכמו שכתבתי בכותרת היה סבבה, היה מגניב (היו רוגעלך), ושוב יצאתי דבעה.
עכשיו אני צריכה לערוך בקרת נזקים מהירה, ולתקן את הרושם.

היינו 2 בחורות יפות בישיבה - אני (מכיוון שזה הבלוג שלי, אני יכולה להניח לרגע בצד את הצניעות המזוייפת, ולהודות שאני בחורה די יפה) ועוד אחת. ישיבה ממוצעת תכיל לרוב רק בחורה יפה אחת, בעיקר בשל העובדה שרוב הישיבות שאני נכחתי בהן כללו רוב גברי מוחלט, אבל גם בשל העובדה שמגיל מסויים הבחורות היפות הופכות להיות מיעוט נדיר באוכלוסיה (אם כבר זרקנו את הצניעות לצד, זה המקום להודות שאני נראית היום פי אלף יותר טוב ממה שנראיתי לפני 10 שנים).
ישבנו והסתכלנו זו על זו בתדהמה - איך זה שיש בחדר הזה עוד בחורה יפה, עכשיו כבר לא יסתכלו רק עלי?! אבל אח"כ נהיה לנו סבבה. סוף-סוף גם לי היתה מישהי יפה להסתכל עליה תוך כדי הישיבה. העובדה שיש עוד בחורה בחדר שמושכת מבטים גם הפכה את הישיבה לקצת יותר פרודוקטיבית מבחינתי: לא הייתי עסוקה בלוודא כל שניה שאני בוהה בחלל האוויר בפוזה חיננית, והיה לי יותר זמן פנוי לפלוט מפי שטויות בקצב.

נכתב על ידי nina, 31/3/2003 13:53, בקטגוריות עובדת (?), עושה פאדיחות, אנתרופולוגיה בגרוש
17 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של שמעון הערס ב-9/4/2003 18:23

את, אני והמלחמה הבאה
עובדת איתי אחת שכנראה מאוד לחוצה מהמלחמה. היא הקימה במשרד שלה חדר מצב בו היא מרכזת את כל הערכות גורמי המודיעין והפרשנים בנוגע למלחמה. כל אדם שנכנס למשרד נדרש לתת לה את הערכתו:"נו, אז מה אתה אומר על המלחמה? מתי לדעתך זה יקרה?" (כך מתחילה החקירה)
את המידע ואת הערכות המצב של האנשים השונים היא מרכזת, ומוסיפה לזה מידע שאספה מהאתרים שהיא מחשיבה כמהימנים ביותר: תיק דבקה וענין מרכזי.
אחד הדברים שמשגעים אותה זה חוסר הרצון שלי להכנס ללחץ. מה לעשות, כשאני לחוצה אני חושבת הרבה פחות טוב. אני מעדיפה לדחות את הלחץ רק למקרים הכרחיים. כל עוד אפשר, אני משתדלת להדחיק ולהמנע.
במטרה להלחיץ אותי, היא טורחת לומר לי כל בוקר שאם היו לה ילדים קטנים היא היתה בורחת מהמרכז. אני מושכת כתפיים ואומרת שאני שונאת לצאת מהשיגרה שלי. היא רומזת שאני אמא רעה. אני אומרת לה שאני יודעת. היא מבהילה אותי בתסריטי אימה בהם הילדים שלי מסרבים לחבוש מסיכה, וטיל עם גז נופל לנו 2 מטר מהבית. אני אומרת לה שבמלחמה הקודמת סאדם לא הצליח בתקופת זמן של חודש למצוא את הבית שלי, אז למה שהוא יצליח דווקא המלחמה הזו (שכולם אומרים שתהיה קצרה יותר מהקודמת).
האמת? אני כבר מחכה שתפרוץ המלחמה, רק כדי שאני אוכל להוריד אותה מהצוואר שלי.

בלגיה הודיעה שהיא יכולה להעמיד ישראלים לדין בגין ארועי סברה ושתילה. בתגובה ישראל החליטה להחזיר את השגריר.
פששששש.... הראנו לבלגים מה זה. עכשיו האנטישמים האלה ילמדו לא להתעסק איתנו!שמור בטל

נכתב על ידי nina, 13/2/2003 07:59, בקטגוריות עובדת (?), קוראת חדשות, מלחמה
11 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של akapulko ב-17/2/2003 11:17

בוקר טוב? אחותך בוקר טוב!

אני שונאת אנשים שמסיקים שאני מזכירה שלהם רק מעצם היותי אישה שיושבת בחדר ליד מכונת הצילום.
"חמודה, תעשי לי 6 צילומים מהמסמך הזה"
חמודה תקרא לבת שלך! לא למדתי באוניברסיטה למעלה מ-3 שנים בשביל להיות החמודה שמצלמת לך. "הכפתור להדלקת המכונה נמצא מצד ימין. חכה עד שהיא תתחמם, ואז תוכל לצלם"
"אבל אני לא יודע איך מפעילים את המכונה הזו"
"גם אני לא, אבל אני חושבת שלוחצים על הכפתור הירוק".

ואם אנחנו כבר בפינתנו "אנשים שמעצבנים אותי על הבוקר":
כשאתם נכנסים למשרד שיושבת בו בחורה שאפשר לראות בבירור שאין לה בגוף מספיק שומנים כדי לחמם אותה, תגידו תודה שבכלל פתחו לכם את דלת המשרד, ואל תתחילו לקטר על כמה חם במשרד, ומי לעזאזל צריך מזגנים בחורף הישראלי.
לי קר! אני צריכה 2 מזגנים שיחחממו לי את התחת! ואם חם לך, אל תכנס למשרד. אם נכנסת, תוריד את המעיל שלך ותשתוק.
אצלך בבית תפתח כמה חלונות שאתה רוצה. אצלי במשרד חם!

המשך יום נעים לכולם. אני הולכת לשתות שוקו ולהרגע.שמור בטל

נכתב על ידי nina, 6/2/2003 08:11, בקטגוריות עובדת (?), מקטרת
15 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של akapulko ב-9/2/2003 10:52

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.