פוטנציאל מבוזבז

אחחחחחחח... איזו חופשה נפלאה
כן, רק נדמה לכם שאני פה. למעשה אני יושבת עכשיו על ערסל מתנדנד בצימר אי-שם בצפון. ילדים משתוללים על הדשא, הבעל עושה על האש עם חברים, ואני - עיני חצי עצומות - מזמזמת לעצמי "החיים, החיים היפים" (כולל הזיופים ב- לה-לה-לה).
זו דמותי הוירטואלית, המכוערת והאכזרית שיושבת עכשיו אל מול המחשב בבית, סובלת מוירוס מרושע ואכזרי שלדברי הרופא אמור לרתק אותה ואת בני ביתה למיטה במשך השבועיים הקרובים.

לו הייתי טיפוס מריר, הייתי אומרת: "זה היה צפוי". אבל אני טיפוס אופטימי שהחיוך מעולם לא מש משפתיו.
למרות האופטימיות שלי, אני חייבת לסנן: "למה אלוהים? למה?". לאחר 8 שנות נישואים ו 4.5 שנות הורות סוף סוף הזמנו מקום בצימר, וערכנו תוכניות מסודרות לחופשה כמו זוג הורים שפויים ונורמליים. יומיים לפני היציאה לחופשה רותקה כל המשפחה למיטה. הבעל ואני קודחים מחום, והלומים מחולשה. הילדים סתם עם חום. לאלה תקוע פלפל בתחת גם כשהמדחום מראה 39.
כדי שלא נתבאס לגמרי מביטול החופשה סידר הקב"ה קצת אקשן בגיזרה בה החופשה שלנו היתה אמורה להתרחש. אמממ... לא, זה לא משפר את ההרגשה. סורי. אני דורשת את החופשה שלי בחזרה!

שיגעתי את הבעל במשך למעלה משבוע שאני חיבת, אבל פשוט חייבת לאכול בננות ירוקות. סוף-סוף הוא השתכנע, הלך לסופר וקנה כמה. מה התברר? הן לא ממש ירוקות, אלא ירוקות-צהובות, והטעם פשוט דוחה. עכשיו איך אני בדיוק אמורה להסביר לו שאני לא מסוגלת לגעת, להתסכל ו/או להריח את הבננות הדוחות האלה, שהוא טרח רבות בגינן?

ההריון הזה מתיש אותי. 75% מהמאכלים עושים לי בחילה, ו- 25% עושים לי חשק. רק שכל המאכלים שעושים לי חשק לא שייכים לעונת הקיץ, אלא לחורף. שבוע שלם ישבתי בעבודה ואכלתי מרקים חורפיים מהבילים, בזמן שכולם מסביבי פערו זוג עיניים תמהות, והלכו לקנות גלידה לארוחת צהרים. מרק ירקות סמיך, מרק עגבניות חם ולוהט, מרק עדשים מהביל, מרק שעועית עם נקניקיות - זה מה שמתחשק לי!
(אה, ואפשר למחוק את הבננות הירוקות מהרשימה. אם כי תפוזים זה רעיון נחמד ביותר. אוּ ובאותה הזדמנות: העונה של הרימונים כבר הגיעה?).

נכתב על ידי nina, 11/8/2003 15:42, בקטגוריות מקטרת, מעדכנת, הריון ולידה, חופש גדול
12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של קיפוד כזה ב-29/8/2003 23:02

אני מביעה מחאה חברתית
ש: "לֶמה אתה הכי מתגעגע?" מראיין חדשות 10 שואל את אחד מהילדים במאהל האמהות החד- הוריות בירושלים).
ת: "לסוני פלייסטיישן שלי" (משיב הילד בתמימות).
הנה morcarmon זה מה שמפריע לי במאבק של ויקי כנפו.
אני יודעת שיש בזה התנשאות, אבל כשמישהו צועק: "אין לי כסף. תתנו לי", אני שואלת: "אין בעיה אדוני. מהי התוכנית העיסקית שלך? בוא נראה את התקציב אל מול ההוצאות".
כשמישהו מבקש ממני לשלוח יד לכיס ולממן אותו, אני מרשה לעצמי להיות גסת רוח, ולבדוק מה אני מממנת. האם את הלחם שלו, או שמא את השמנת.
עופרניקוס דן בעבר בנושא דומה כאשר תהה כיצד למובטל שמתקשה לגמור את החודש יש כסף לסיגריות.
אצל אליאנה (בתגובות) התפתח דיון בנושא מכיוון אחר: האם עלי לתרום לכל פושט יד, או שמא מותר לי לסנן ולהחליט למי לתרום.

אני אישית נוטה להתייחס למאבקים חברתיים בציניות מסויימת. יש למאבקים האלה נטיה להסתיים בקול ענות חלושה. בסוף תמיד נמצא הפתרון שמסייע לשני הצדדים לרדת מהעץ עליו טיפסו מבלי לפתור את הבעיה לגופה. המצוקה כמובן שבה ועולה על פני השטח לאחר חודשיים בדיוק. מישהו יכול להצביע על ההישג הגדול שהשיגו הנכים בשביתתם? היום רובם מודים שהמאבק נכשל.
ההימור שלי: בספטמבר יהפוך מאהל החד-הוריות להערה היסטורית. לאותם ילדים יהיה לפחות סבבה של חיבור בנושא: "מה עשיתי בחופש הגדול" (עמדתי והחזקתי מגפון ליד פיה של אמא, כדי שכל עמישראל ישמע אותה צועקת בפריים טיים מילים גסות).

וקצת באותו ענין (ובאיחור היסטרי) - היתה כאן איזו התלהבות תקשורתית מהמהלך של כמה חדים (גברים ונשים הנושאים לבד בעול אחזקת המשפחה), שנכנסו לסופר וגנבו מכל הבא ליד.
שוב, יכול להיות שהיצור הקפיטליסטי הקטן שבי מדבר, אבל גניבה זו גניבה זו גניבה. נכון שעל גניבת כיכר לחם לא צריך להנתן אותו עונש כמו שניתן על גניבת 25 מיליון ש"ח, אבל להפוך גנב לגיבור? להפוך את אקט הגניבה לאקט ראוי להערצה?
רבותי וגבירותי הגנבים - לא דפקתם את הממשלה וגם לא את חברת עלית-שטראוס. דפקתם את מנהל הסופר האומלל שמימן את הגחמה התקשורתית שלכם מכיסו. מקווה שנהניתם מהמילקי.

במהלך שיטוטי באינטרנט הגעתי לאתרה של שרית פרקול ושם מצאתי ראיון הזוי עם בעלת הבלוג "האקווריום".
לא רוצה להשמע נעלבת, או משהו, אבל ראבק, מה אני? עז??? אני נמצאת פה כבר למעלה משנה ויש אפילו 5 אנשים שקוראים אותי קבוע. מה בדיוק אמור להביע הציטוט הבא:

"ש: מי הם באמת הסלבריטיז של ישרא? הדוגמניות, השחקנים, הפוליטיקאים והכדורגלנים של הזירה?
ת: יש את נורית שהיתה צ'פי בעבר, היא מהמסתובבים (רואים את התגובות שלה בכל בלוג) יש את הקליקה של עומר, גולדפיש ופלסטיק, כולל הנספחים - החצילה, בננה בפיג'מה, וכל החברים שלהם. אסטרו ובסדר הן בחזקת קליקת הגותיות, אני חושבת, הן ועוד כמה. מאליס אין צ'יינס, מובילה חברתית. השרמוטה עם הסטנדרטים, חתולה שחורה - לא יודעת בדיוק לאיזו קטגוריה לשייך אותן אבל גם הן ידועות בציבור. מהוותיקים יותר יש את טיני (טינאייג'ר) נוי-נוי (וירטואל קרמבו). הנערה בג'ינס, ראנצ'וק, וכמובן הבלוגריות מעבר לים - פינוקי, פידי, קים.
...
ש: אקווה, אז מי הרווק המבוקש של הזירה?
ת:ארז-ברז. אין עליו, הוא המלך. אריקון זה 'לזקנים'. קחי בחשבון שרוב האוכלוסיה הפעילה בישרא לא עוברת את גיל ה-25 בערך".

כ"כ הרבה תהיות. כ"כ מעט זמן וכסף לפסיכולוג טוב כדי לפתור אותן.

ועדכונון אחרון: שבוע 7 + כמה ימים. נצפה דופק.
חוצמזה בחילות, עיפות, חצקונים, הורמונים סוערים - סטנדרטי.

נכתב על ידי nina, 16/7/2003 14:08, בקטגוריות מהרהרת, הריון ולידה, מביעה עמדה חברתית, חלק מהבלוגספירה
56 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אליאנה ב-11/8/2003 19:21

ברלוסקוני התותח (ועוד כמה קטנות)
אני חייבת להתוודות על הנטיה הילדותית שיש לי לקרוא לכל גרמני באשר הוא נאצי. יש משהו באדם דובר גרמנית שמוציא ממני את היהודון שבי וגורם לי לרצות לרוץ ולמצוא מחסה כשהשיר "שריפה אחים שריפה" מתנגן לו ברקע.
זו הסיבה שנחנקתי מצחוק כשראיתי בחדשות אתמול את ברלוסקוני מציע לנציג הגרמני בפרלמנט האירופי לגלם תפקיד של קאפו (בחדשות אמרו של מפקד מחנה ריכוז) בסרט על מחנות ריכוז שמצולם בימים אלה באיטליה.
יכולתי לראות שגם הנציג הגרמני השתעשע מהבדיחה, אבל אח"כ כמצוות ה- PC, זרק בזעם את אוזניות התרגום, והביע מחאה גרמנית נאותה.

אם בגרמניה עסקינן, תנו עינכם בבלוג של אלכסנדר מאן שעוסק בנטיה החולנית של הגרמנים למיין זבל בדקדקנות גרמנית טיפוסית. נהנתי מכל מילה, אבל בעיקר מההשוואה המרתקת בין יחסם של אנשים לזבל לבין יחסם לזר ולשונה.

הבקרים קשים לי מאוד. אני בקושי מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה. בהריון הראשון, מלבד הכיף שבראשוניות שבו, יש את התענוג להכנס למיטה ב- 17:00 אחה"צ ולישון עד הבוקר שלמחרת. בהריון השני ומעלה את צריכה להמשיך ולתפקד כקצינת הווי ובידור למרות העיפות והבחילה. 7 שעות שינה אינן מספיקות בהריון!
לאחר שבדרך נס הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה, אני מבלה 10 דקות שלמות בהקאה על ריק, דבר שמותיר לי רק עוד 10 דקות לגהץ חולצה, להתלבש, למרוח 3 קרמים, להתאפר ולנעול סנדלים. אני מוצאת את עצמי שועטת כל בוקר החוצה מהבית גוררת אחרי את קורי השינה ומתפללת חרישית לא לפספס את האוטובוס.
אי"ה החל מיום ב' תמונת הבוקר שלי הולכת להשתנות. מחאותי החרישיות נרשמו אצל בורא עולם (ואצל בעלי) וככל הנראה החל מיום ב' אני אפרד לשלום משלב האוטובוס בחיי ואהפוך לבורגנית משולמת. אני, האוטו ושערי המתבדר ברוח.

קבלו בדיחת שוס לסיום:
המורה מסבירה לתלמידיה בתחילת השיעור:
ילדים, הנושא הבא שלנו הוא אינטגרציה חברתית ואני מבקשת לפי סדר ישיבה שתספרו לכיתה במה ההורים שלכם עוסקים.
נירה אומרת: "אבא שלי מנהל בחברת משאיות ואימי עקרת בית"
גל אומר : "אבא שלי אחראי על מחלקת הלוואות בבנק משכנתאות ואמא שלי עורכת דין"
אסף אומר: "אבא שלי עובד בחברת עמילות מכס ואמא שלי מורה בבית ספר תיכון"
מגיע תורו של דני אבל הוא שותק.
המורה מעודדת אותו: "דני אל תתבייש"
דני אומר תוך כדי אנחה: "אבי מנהל מכון ליווי ואמי נערת ליווי"
המורה מזועזעת: "מה אמרת?"
"אמי נערת ליווי ואבי מנהל מכון ליווי"
זה לא יתכן שזה מה שההורים שלך סיפרו לך על עיסוקם".
היא מזמינה את מנהל בית הספר, אולם גם הוא מקבל את אותה התשובה: "אבי מנהל מכון ליווי ואמי נערת ליווי"
המנהל מזועזע מתקשר לאב ושואל אותו לפשר הסיטואציה הלא מקובלת על מערכת החינוך.
האב מסביר: "האמת היא שאני עובד כ- Unix System Administrator ואשתי כ- Oracle Database Administrator".
המנהל מבולבל שואל: "מה המשמעות של מה המילים שאמרת?"
האב: "אם אתה לא מבין איך אתה מצפה ממני שאני אסביר את זה לילד?"

נכתב על ידי nina, 3/7/2003 12:32, בקטגוריות מקטרת, הריון ולידה, קוראת חדשות, הגיע במייל, חלק מהבלוגספירה
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של akapulko ב-12/7/2003 01:55

I feel the earth move under my feet
אההה... איזו סחרחורת נפלאה.

אני עסוקה בלדגמן עכשיו לוק של מסננת.
אני שונאת בדיקות דם. למה הורידים שלי לא מסוגלים להנפיק דם כמו ורידים של כל אדם נורמלי? למה תמיד אצלי צריך למצוא את כל המקומות האקזוטיים בהם ניתן לדקור ולשאוב דם?

לאחר החשיפה המרגשת שביצעתי בפוסט הקודם, כאן המקום לומר שאני ממש לא אופטימית לגבי ההריון הזה. לא בא לי להכניס אתכם למסתרי רחמי, רק נאמר שהסימנים אינם מעודדים, ואינם מעידים שההריון הזה הוא here to stay. מכיוון שההריון הזה במילא לא היה מתוכנן, אני מתייחסת אליו כמתנה. תשאר- סבבה. לא תשאר- לא נורא.
נראה לי שגם רופא הנשים שלי שווה נפש. כשתיארתי בפניו את כל הסימנים הרעים הוא משך כתפיים ולא ענה. עננת הקומיקס שריחפה מעל ראשו אמרה: "לא נורא. אצלכם הדוסים כשהולך אחד, מביאים אחר".
מבחינת החברה הדתית הגיע הזמן שאני אכנס כבר להריון. אני נשואה כבר למעלה מ- 7 שנים. אני לא נהיית צעירה (בת 30 רחמנא ליצלן) ובני הצעיר הוא בן שנתיים ורבע. מרבית הזוגות שנישאו בסמוך אלי כבר חובקים ילד שלישי ממזמן, וחלקם אף חובקים (או בדרך לחבוק) ילד רביעי.
מבחינת החברה החילונית אני את שלי כבר עשיתי. בגיל שבו הרבה חילונים רק מתחילים להתמסד, יש לי 2 ילדים - בן ובת. בהתחשב בעובדה שלבת יש בעיות מוטוריות, אני ממש לא צריכה (לדעת החברה החילונית) לחשוב על ילדים נוספים בטרם תגיע הילדה לגיל 10.

תודה על כל המזלטובים ועל החזקת האצבעות.
מבטיחה לא להמשיך לעדכן בנושא. ברור לי שאת רובכם זה מענין כשלג דאשתקד.

נכתב על ידי nina, 23/6/2003 10:29, בקטגוריות מעדכנת, מקטרת, אם השנה, הריון ולידה
40 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אליאנה ב-27/6/2003 16:42

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.