פוטנציאל מבוזבז

נינה תומכת באיכות הסביבה
מאז שביטני גדלה, די התנתקתי מכל מה שקורה ממותני ומטה. אתמול ישבתי בישיבה משועממת במיוחד, וכנראה שנחתתי בתנוחה מאוד מוצלחת בכיסא, מכיוון שלפתע פתאום הצלחתי להניף את רגלי אל-על ולהנחית אותה על ברכי בתנוחה מאוד לא מנומסת ולא חיננית הידועה בכינוי: "שילוב רגליים גברי" (להבדיל משילוב הרגלים הנשי העדין יותר שנעשה ברגלים סגורות ולכן גורם לעצירת הדם ברגל).
בעודי נהנית לי מהתנוחה הכה לא הולמת את מצבי ואת זהותי המינית גילתי כי מבין שולי המכנסיים מבצבצות להן רגלים שעירות לאללה! חישובים קצרים ומבוהלים הראו כי אכן רגלי לא ראתה סכין מקרוב במשך כמעט 3 שבועות. אז נכון שחצאיות ובגדי-ים עפו זה מכבר מארון בגדי, אבל לכזה מצב הזנחה חמור לא הגעתי מאז ההריון הקודם.
מכיוון שביום ה' אני עתידה להיפגש עם רופא הנשים שלי, והוא עתיד לבדוק את מצב צוואר הרחם שלי, הגעתי למסקנה שאני חייבת לנכש את העשבים שגדלו לי על הרגל (אני עוד זוכרת את תחושת הבושה שתקפה אותי כשנאלצתי לחשוף את רגלי בסקירת המערכות לאחר שהרופא החליט להוסיף גם אולטרסאונד וגינלי ולא להסתפק רק באולטרסאונד חיצוני).
בכל מקרה מבצע "ניכוש עשבים" יצא לדרך. קודם כל נכנסתי לאמבטיה. (נשמע טריוויאלי, אבל זו משימה די קשה). חמושה בסכין גילוח ביד ימין וסבון ביד שמאל ניסיתי להרים את אחת מרגלי על מעקה האמבטיה. לאחר 3 נסיונות סרק הצלחתי להרים את הרגל. עכשיו כל מה שנשאר לי זה לנסות להתכופף לכיוון הרגל. הנסיון הראשון הראה שהיד שלי מגיעה רק עד הברך, ולכן נאלצתי לצמצם מרחקים. לאחר כרבע שעה של התנשפויות, בטן מכווצצת, גב שבור, שלל קיטורים והתכווצות שרירים המשימה הוכתרה בצלחה. יש לי כעת רגלי חרסינה.

ואם כבר דיברנו על הדרך הנאותה להתכונן לביקור אצל רופא הנשים, נזכרתי בבדיחה שקיבלתי לפני ה-מ-ו-ן זמן במייל:
"זה היה אחד מהימים האלה ששום דבר לא הולך בהם כשורה. הבוס עיכב אותי בדיוק לפני שיצאתי מהעבודה, אח"כ האוטו עשה בעיות בהתנעה ואח"כ נתקעתי בפקק. הגעתי הביתה מאוד מאוחר, ותוך פחות מחצי שעה הייתי צריכה לצאת לבדיקה אצל רופא הנשים. לא הסכמתי לוותר על שטיפת פלג הגוף התחתון שלי, ולכן נכנסתי בזריזות לאמבטיה. רק כשסיימתי גילתי ששכחתי לקחת מגבת. על הרצפה היתה מונחת המגבת שבה התנגבה הבת שלי באמצע הלילה כשחזרה ממסיבה. בלית ברירה השתמשתי במגבת, וציינתי לעצמי להעיר לה על הרגלי הסדר והנקיון שלה.
בדרך נס הגעתי בזמן לרופא. כשהוא בא לבדוק אותי (בעודי שוכבת על כסא הבדיקה) הוא ציין בחיוך: "או, אני רואה שהשקענו היום קצת יותר". לא היה לי מושג למה הוא התכוון, עד הרגע בו הגעתי הביתה, נכנסתי לסדר את האמבטיה וגילתי שהמגבת שזרקה בתי על הרצפה היתה מלאה בנצנצים שכיסו את גופה במסיבה"

ואחרון חביב לסיום (וממש לא קשור לאמור לעיל):
לאחרונה החלטתי לעשות בונדינג עם הזהות הדתית שלי, והתחלתי לגלוש בפורומים בעלי אופי דתי, ובעיקר בפורום מכנסיים - אלטרנטיבה חברתית דתית. חשבתי שמדובר בפורום המכיל אנשים בעלי מחשבה פתוחה, אנשים שלא תקועים בפאזה החרד"לית שתקפה בשנים האחרונות את הציבור הדתי לאומי, אנשים שמתנגדים להלבשת קודים חרדיים על החברה הדתית-לאומית, אבל התבדתי. הפורום מלא בפלצנים שעסוקים כל היום בפילפולי הלכה שעיקרם: האם לנשים מותר ללבוש מכנסים או לא. המעניין הוא שכל המתפלפלים והדנים הם רק גברים. קולן של הנשים כמעט ולא נשמע בוויכוח ההילכתי המשמים הזה.
די מזכיר את פורום "ברית מילה - בעד ונגד" של "תפוז" (המכיל ערימת אנשים המתנגדים לברית, ומפמפמים את עצמם כל היום באמצעות טפיחות הדדיות על השכם ושלל מאמרים מטעם). ראו הוזהרתם.

נכתב על ידי nina, 11/11/2003 09:52, בקטגוריות אם השנה, מקטרת, חדשות המגזר, הריון ולידה, גולשת באינטרנט, הגיע במייל
29 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של גושפנקא ב-17/11/2003 13:25

שיגרה
לאט לאט מתחילים לחזור לשיגרה.
שבוע שעבר חזרתי לעבודה, היום הילדה חזרה לגן, מחר הילד מתחיל גן ובשבוע הבא הבעל עוזב את המשרד הביתי לטובת משרד קצת יותר מרשים.
אוטוטו הצהרונים יכנסו לפעולה, והחיים יחזרו לשיגרה.
פעם נהגתי לחשוב על עצמי כעל ספונטית בעלת חוש הומור ואחת ששונאת שיגרה. רק לאחר שנולדו לי הילדים גילתי ששיגרה זה טוב, ואפילו טוב מאוד.
רבים וטובים ממני כבר כתבו על ההתפרקות הטוטאלית של הילדים בשבוע האחרון של החופש הגדול (קריאה מונחית: הטור של שי גולדן במוסף 7 לילות של ידיעות). זה אולי משעשע לקרוא על כך, אבל תאמינו לי שאין שום דבר מעורר חיוך בשני ילדים היפראקטיבים מחוסר שעות שינה שמקפצים על הספה בסלון חצי ערומים (אחד בגמילה מחיתולים ואחת סתם מחקה אותו), ומנסים לחנוק אחד את השני לפי התור.

ההריון והילדים די ממלאים את כל העולם הרוחני שלי לאחרונה. מאחת שמזמזמת כל היום את: "א' אוהל, ב' זה בית..." קצת קשה לצפות לכתיבה רהוטה בבלוג, ולכן העדפתי להעלם קצת.
לבעלי סף שעמום גבוהה במיוחד (או שמא זה נמוך? הכוונה היא לכאלה שלא משתעממים בקלות) הנה בכל זאת עדכון הריון:
אמא שלי חטפה CMV. מדובר בוירוס אכזרי במיוחד שנהנה להתעלל בנשים הרות (בעיקר בשליש הראשון של ההריון) ולגרום פגמים איומים לעובר שלהן. כבר היה לי את הוירוס בעבר (לא במהלך הריון), ולכן יש לי נוגדנים בגוף - מה שאומר שהסיכוי שלי להדבק השנית קיים אבל נמוך, והנזק לעובר (במידה שאדבק) פחות קטלני.
איכשהו, הידיעה הזו לא ממש מעודדת אותי. אני מנסה לא להתראות עם אמא שלי, אבל אני מודה שהמצב די קשה לי. לא התראנו כבר למעלה מ- 3 שבועות, וחולני ככל שזה ישמע, אני מתגעגעת. אני גם מאוד חוששת שאולי בכל זאת נדבקתי ממנה באחת מאותן פעמים שכן נפגשנו בתחילת הוירוס שלה (כשעוד לא ידענו מה זה).

לפני כשבוע הלכתי לסקירה מוקדמת. מדובר באולטרסאונד שווה במיוחד, שבו פוגשים לראשונה את העובר. מדהים שדבר כזה פצפון (ס"מ-שניים) כבר מכיל את כל האיברים שיש בגוף האדם. ראיתי את הלב שלו (על כל ארבעת חדריו) פועם במרץ, את הכליות, הכבד, הקיבה, המעי, העיניים האוזנים, הידים, הרגליים, וגם את הבולבול.
הנה הלכה לה האגדה על אינטאציה אימהית. היה ברור לי שיש לי בת, אבל מסתבר שזה בן.
יש לי קלטת המתעדת את העוברון והבולבולון. אני מביטה בה מוקסמת, אבל הבעל טוען שהיא ארוכה מדי (10 דקות של כתמים לבנים על רקע שחור זה ארוך?). גברים...

אחד החסרונות בהעדרות ארוכה זה הצורך לרוקן את המייל בוקס. בעבודה נותרו לי עוד 30 מיילים מתוך 100 שחיכו לי בסוף החופשה. בהוטמייל חיכו לי לפחות 40 וירוסים קסומים ומכושפים. באותה הזדמנות חגיגית גילתי שכתובת המייל שלי בהוטמייל משגרת לה וירוסים לכל עבר, וזאת למרות שמעולם לא פתחתי מייל המכיל וירוס אלא ישר זרקתי אותו לפח.
לא ברור לי כיצד ומדוע (אני מודה, אני מאותגרת טכנולוגית), אבל אני שולחת את התנצלותי הכנה לכל אלה שקיבלו ממני מייל מעצבן שכותרתו: my details או the movie או שאר מריעין בישין כגון אלה.

תחילת שנה טובה לכולם.

נכתב על ידי nina, 31/8/2003 14:17, בקטגוריות מעדכנת, הגיע במייל, הריון ולידה, חופש גדול
14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של גרנולה ב-5/9/2003 00:35

ברלוסקוני התותח (ועוד כמה קטנות)
אני חייבת להתוודות על הנטיה הילדותית שיש לי לקרוא לכל גרמני באשר הוא נאצי. יש משהו באדם דובר גרמנית שמוציא ממני את היהודון שבי וגורם לי לרצות לרוץ ולמצוא מחסה כשהשיר "שריפה אחים שריפה" מתנגן לו ברקע.
זו הסיבה שנחנקתי מצחוק כשראיתי בחדשות אתמול את ברלוסקוני מציע לנציג הגרמני בפרלמנט האירופי לגלם תפקיד של קאפו (בחדשות אמרו של מפקד מחנה ריכוז) בסרט על מחנות ריכוז שמצולם בימים אלה באיטליה.
יכולתי לראות שגם הנציג הגרמני השתעשע מהבדיחה, אבל אח"כ כמצוות ה- PC, זרק בזעם את אוזניות התרגום, והביע מחאה גרמנית נאותה.

אם בגרמניה עסקינן, תנו עינכם בבלוג של אלכסנדר מאן שעוסק בנטיה החולנית של הגרמנים למיין זבל בדקדקנות גרמנית טיפוסית. נהנתי מכל מילה, אבל בעיקר מההשוואה המרתקת בין יחסם של אנשים לזבל לבין יחסם לזר ולשונה.

הבקרים קשים לי מאוד. אני בקושי מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה. בהריון הראשון, מלבד הכיף שבראשוניות שבו, יש את התענוג להכנס למיטה ב- 17:00 אחה"צ ולישון עד הבוקר שלמחרת. בהריון השני ומעלה את צריכה להמשיך ולתפקד כקצינת הווי ובידור למרות העיפות והבחילה. 7 שעות שינה אינן מספיקות בהריון!
לאחר שבדרך נס הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה, אני מבלה 10 דקות שלמות בהקאה על ריק, דבר שמותיר לי רק עוד 10 דקות לגהץ חולצה, להתלבש, למרוח 3 קרמים, להתאפר ולנעול סנדלים. אני מוצאת את עצמי שועטת כל בוקר החוצה מהבית גוררת אחרי את קורי השינה ומתפללת חרישית לא לפספס את האוטובוס.
אי"ה החל מיום ב' תמונת הבוקר שלי הולכת להשתנות. מחאותי החרישיות נרשמו אצל בורא עולם (ואצל בעלי) וככל הנראה החל מיום ב' אני אפרד לשלום משלב האוטובוס בחיי ואהפוך לבורגנית משולמת. אני, האוטו ושערי המתבדר ברוח.

קבלו בדיחת שוס לסיום:
המורה מסבירה לתלמידיה בתחילת השיעור:
ילדים, הנושא הבא שלנו הוא אינטגרציה חברתית ואני מבקשת לפי סדר ישיבה שתספרו לכיתה במה ההורים שלכם עוסקים.
נירה אומרת: "אבא שלי מנהל בחברת משאיות ואימי עקרת בית"
גל אומר : "אבא שלי אחראי על מחלקת הלוואות בבנק משכנתאות ואמא שלי עורכת דין"
אסף אומר: "אבא שלי עובד בחברת עמילות מכס ואמא שלי מורה בבית ספר תיכון"
מגיע תורו של דני אבל הוא שותק.
המורה מעודדת אותו: "דני אל תתבייש"
דני אומר תוך כדי אנחה: "אבי מנהל מכון ליווי ואמי נערת ליווי"
המורה מזועזעת: "מה אמרת?"
"אמי נערת ליווי ואבי מנהל מכון ליווי"
זה לא יתכן שזה מה שההורים שלך סיפרו לך על עיסוקם".
היא מזמינה את מנהל בית הספר, אולם גם הוא מקבל את אותה התשובה: "אבי מנהל מכון ליווי ואמי נערת ליווי"
המנהל מזועזע מתקשר לאב ושואל אותו לפשר הסיטואציה הלא מקובלת על מערכת החינוך.
האב מסביר: "האמת היא שאני עובד כ- Unix System Administrator ואשתי כ- Oracle Database Administrator".
המנהל מבולבל שואל: "מה המשמעות של מה המילים שאמרת?"
האב: "אם אתה לא מבין איך אתה מצפה ממני שאני אסביר את זה לילד?"

נכתב על ידי nina, 3/7/2003 12:32, בקטגוריות מקטרת, הריון ולידה, קוראת חדשות, הגיע במייל, חלק מהבלוגספירה
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של akapulko ב-12/7/2003 01:55

ויוה לה פראנס. תחי המהפכה.

והאמריקאים כמו האמריקאים החליטו למחוק מהתפריט שלהם את ה- french fries ואת ה- french toast. אמרו מעתה freedom fries ו- freedom toast.
(הכתבה מווי-נט)

האמת היא שתיכננתי לכתוב פוסט לוחמני על העברתה בקריאה ראשונה של הצעת החוק להגדיל את מספר ימי המילואים, אבל אין לי כח. מרוב כעס, אכזבה ותסכול נגמרו לי כל המילים.
אז תגשו בבקשה לבלוג של grey ותקראו את מה שהוא כתב. אני הינהנתי נמרצות לאורך כל הפוסט.

דבר אחד אני כן אכתוב:
ישנם כמה סוגים של מהפכות. יש את המהפכה עקובת הדם, המהירה, הרועשת. במהפכה כזו האזרח מחליט יום אחד שנמאס לו הוא לוקח נשק ליד, יוצא לכיכר העיר, ותולה בה את מנהיגיו הישנים, ומכתיר את החדשים (לחלופין הוא כובש את הבסטיליה ומעמיד גיליוטינה בכיכר, או סתם מכנס את הצאר ובני משפחתו בחדר אחד ויורה בכולם).
יש את המהפכה השקטה, האיטית. מהפכה זו מתרחשת מתחת לפני השטח. לא תמיד שמים לב לקיומה, ולפעמים רק במבט לאחור אפשר לומר שבאותה תקופה התרחשה מהפכה. המהפכה התעשייתית היתה כזו, וכזו היא גם המהפכה האזרחית בישראל.
בתקופה האחרונה המהפכה האזרחית התחילה דווקא לצבור תאוצה, וכבר מתחילים לראות את סימניה, אבל המהפכה נמצאת עדיין רק בתחילתה. ואני לא מדברת רק על שבירת הסטטוס-קוו הדתי (לידיעת החבר אפי איתם הסטטוס-קוו שסיכמת עליו עם החבר לפיד כבר ממזמן אינו קיים. צא לרחובות של כל עיר ישראלית שאינה ירושלים, והגד לי האם אתה מאמין שכל המעדניות שפזורות בה הן כשרות למהדרין). אני מדברת על מרד מיסים שמתחולל כאן (בשנתיים האחרונות הכנסות המדינה ממיסים קטנו בצורה משמעותית), ועל מרד מילואים שמתרחש כאן כבר שנים, ורק ילך ויתעצם. אני מדברת גם על כל אותם חבר'ה צעירים שמתוך מחאה עוזבים את הארץ והולכים לחפש את מזלם בחו"ל. זו המהפכה האזרחית השקטה. לכו תראו מה יקרה פה בעוד כמה שנים...

נכתב על ידי nina, 12/3/2003 13:48, בקטגוריות נינה מדגמנת אג, הגיע במייל, מביעה עמדה חברתית
8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של chen` ב-17/3/2003 23:20

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.