משנכנס אדר...

"אז למה את מתחפשת השנה?" שאלתי את הבת של גיסתי.

"לעם סגולה" ענתה לי הצדיקה הקטנה בת ה-10.

"איך מתחפשים לעם סגולה?" שאלה הבת שלי (במידה רבה של צדק).

"אני אלבש חולצה סגולה וחצאית סגולה, המורה לציור בבי"ס של אמא תצייר לי על בריסטול את עם ישראל, אני אדביק את הציור על התחפושת מאחורה, ואלך עם סרט כמו של מלכת יופי שיהיה כתוב עליו: עם סגולה". ענתה הצדיקה.

"איזו השקעה" אמרתי ושתקתי למשך כמה שניות כדי לתת למידע לשקוע. "אצלנו, מס' 3 יהיה פיראט, מס' 2 יהיה אביר ומס' 1 תהיה נסיכה"

"אמא, אני לא אהיה נסיכה" העמידה אותי מס' 1 על טעותי "סבתא אומרת שאני כל שנה מתחפשת לנסיכה, והשנה אני צריכה להתחפש למשהו אחר". אה, כן. אמא שלי - הידועה גם בכינוייה: "זאת שכל שנה חיפשה את בנותיה לליצן או רקדנית צועניה ואת בנה לקאובוי" - טיפטפה למוחה של בתי, כי העובדה שאני כל שנה קונה לה שמלת תחפושת בלמעלה מ-100 ש"ח, וקוראת לה "נסיכה", גורמת לה לקיפוח, ועליה לדרוש השנה להתחפש למשהו אחר. מכיוון ששמלת התחפושת כבר נקנתה במיטב כספי, העמדה החברתית הנחושה שאמא שלי הפגינה דרשה ממני לגלות יצירתיות במציאת שמות לתחפושת שכוללת שמלת נשף בגוון סגול-לילך עם כמות פלילית של טול, סאטן ונצנצים, וכתר פרווה עם הינומה (גם הם בגוון הסגול).

אם לא די בשטויות שאמא שלי מלעיטה את הילדה, אתמול אחה"צ הילדה שולפת מתיקה פתק מטעם הנהלת בי"ס. הם מברכים אותנו בחודש טוב, בלה-בלה-בלה, דבר תורה לפורים, בלה-בלה-בלה, ואז מבקשים להשקיע מחשבה בתחפושת צנועה בעלת משמעות, בלי לשכוח לציין, כמובן, שתחפושת של דמות מהטלויזיה היא לא תחפושת בעלת משמעות, ושחצאית מעל מכנסים היא לא תחפושת צנועה.

מיי גוד, איפה הימים בהם התחפשתי באולפנא ל"צבאות ה' " כשאני לובשת חצאית שחורה מעל מכנסים שחורים עם חולצה לבנה ותמ"ק עוזי מפלסטיק? איך אפשר להתחפש לבן אם אסור לשים חצאית מעל מכנסיים? ומעבר לזה, למה מכריחים אותי למצוא משמעות לתחפושת??? זה פורים - החג שבו המשמעות היחידה היא היכולת של בן-אדם לחבר 2 משפטים כשהוא שיכור לגמרי - איזה משמעות הם מחפשים? ליו"כ יש משמעות, לפסח יש משמעות, ליום השואה יש משמעות. לפורים אין משמעות. מתחפשים, אוכלים, משתכרים ומקללים את כל הקמצנים שנתנו לנו משלוח מנות עם עוגות תוצרת בית (יצירתיות, עלאק).

הוצאתי מהארון את שמלת הטול הסגולה ואת ההינומה, תליתי אותם מול עיני, הבטתי בהם בחוזקה וניסיתי למצוא משמעות.

"את תהיי כלה בתולה כשרה וטהורה" הודעתי למס' 1.

"מה זה "בתולה"?" שאלה הפקאצה הקטנה.

"לא חשוב" אמרתי "את כלה. מאוד חשוב להתחתן בגיל צעיר ולהביא הרבה ילדים"

"אז מתי תביאי לנו עוד אחות?" התחכמה הפקאצה

"זה לא הנושא עכשיו" התחמקתי באלגנטיות של פיל "השאלה היותר חשובה היא, איך לעזאזל תוכלי להיות כלה בתולה, אם השמלה היא בצבע סגול"

"אבל מה זה "בתולה"?"

"לא עכשיו. אני עסוקה בלחשוב. תגידי, למה החברות שלך מתחפשות?"

"לשרה אמנו, לרחל אמנו, לאסתר המלכה"

"אממממ... אני לא חושבת שבתקופת המקרא היה סאטן, טול ונצנצים, כך שזה יורד מהפרק. יש לך חברות שמתחפשות במקרה ל"מרי אנוטאנט"?"

"מי???"

"לא עכשיו! אני עסוקה בלחשוב!"

לאחר מחשבה מאומצת של בערך שעתיים, במהלכם מס' 2 ומס' 3 כמעט הרגו זה את זה בקרב חרבות מפלסטיק, ומס' 1 מצאה באינטרנט את האתר של השמיניה ושקעה בקריאת תקצירים של סידרה שמפחידה אפילו אותי, הגעתי להארה. "מצאתי!" צעקתי בשמחה "מצאתי! את תתחפשי ל"עם סגולה", רק בלי האנשים על הגב מאחורה".

בקול רעש גדול (בערך) השיקו בווי-נט את ערוץ היהדות. נרגשת כולי, יצאתי לחפש את הערוץ. לא מצאתי אותו בלשוניות שבכותרת דף הבית של ווי-נט, אז גללתי למטה, גללתי וגללתי וגללתי ואי שם בתחתית העמוד, מתחת למדור "הרכב" עמוס הרייטינג, מצאתי את ערוץ היהדות.

בדיעבד, אני יכולה לומר שחבל שהם לא החביאו אותו יותר טוב. הכתבות משעממות לאללה. הנושאים שעולים שם לדיון הטרידו את המגזר לפני עידן ועידנים. הנושאים שמטרידים היום את המגזר, בכלל לא באים שם לידי ביטוי. מעבר לזה, ההתרשמות הראשונית שלי היא, שלמעט התותחים - אורי אורבך והרב שרלו - מרבית הכותבים בערוץ הם חילונים או דתל"שים. ככה לא בונים ערוץ יהדות. לכו תלמדו מנרג'.