"היה זה עידן האור, היה זה עידן החושך; היה זה אביב התוחלת, היה זה חורף היאוש; הכל היה לפנינו ומאום לא היה לפנינו; כולנו הרקענו שחקים, כולנו ירדנו לשאול תחתיות".

מתוך "בין שתי ערים", מאת צ'ארלס דיקנס

 

חסר בית מת מקור בכניסה למקלט בחולון. בגיל 40. זה נורא. קשישה בת 78 הגיעה לבית החולים בבאר שבע כשחום גופה עומד על 25 מעלות. היא מתה. לא פחות נורא.

 

ואנחנו מצקצקים בלשוננו: "מזעזע". אנחנו נוקשים בשינינו: "נורררררא קררררררר". ואנחנו מתים לדעת אם זה שיא של קור, או שפל של חום או משהו באמצע.

 

אבל לרגע נדמה לי שהאוויר הקפוא גם הכניס את השכל של כולנו לדיפ פריז. כי הרי הסוגיה היא לא כמה קר. הסוגיה היא שיש אנשים שישנים בכניסה למקלטים. העניין האמיתי הוא שיש אנשים מאד מבוגרים שאין להם שום דרך לחמם עצמם. שום דרך. לפעמים כל העמותות הטובות וכל האנשים הטובים לא יכולים להציל אותם. ושני המקרים האלה מספקים הצצה עבור כולנו לתופעה כלל עולמית. בכל מקום החלשים פשוט קורסים כשקר מדי. גם כשחם מדי.

 

כך נראים החיים – בעיקר בעיר - בגרסתם המודרנית והאכזרית ביותר. זה המצב מתל אביב ועד ירושלים, מסנט פטרבורג הקפואה, דרך פריז שבה אורות הרחוב מאירים לתיירים אבל לא לדיירי הרחוב הנעצרים ומגורשים על ידי המשטרה, ועד סן פרנסיסקו.

   חסר בית בפאריז. צילום: רויטרס

במוסקבה מתים בכל שנה בין אוקטובר לפברואר כמה מאות אנשים מהקור. קור של  מינוס 27 מעלות. זה לא קורה רק בגלל מימוש הסטריאוטיפ על השיכור ששוכב על ספסל מושלג. אז למה? כי כש-100 אלף איש ישנים ברחוב, חלק מהם גרים במזבלות, כמה מאות מהם ימותו גם השנה.

 

מצד שני, מוסקבה היא העיר שבה חיים הכי הרבה מיליונרים בעולם, וביריד המיליונרים מוכרים פלאפונים מכוסי יהלומים. מיליון דולר החתיכה.  יש חוט שמחבר בין שני הקצוות, בין העושר והעוני: השתוללות מחירי הנפט.

 

בניו יורק בחר ראש העיר הקודם רודולף ג'וליאני בפתרון אלגנטי: לגרש ממנהטן את העבריינים, העניים, הנרקומנים, חולי הנפש וחסרי הבית האומללים והמעצבנים ביותר. להעיף אותם מהעיניים, כמה שיותר רחוק. אז הם עברו לקפוא בברוקלין, בברונקס ובניו ג'רזי, לפעמים במקלטים, ולעתים ברחוב. יותר נכון לומר "הן עברו" ולא "הם", כי רוב חסרי הבית בארצות הברית הן חסרות בית, רבות מהן אימהות חד הוריות.

 

במקביל, במנהטן, גם השנה טירוף של מכירות סוף עונה. בחנויות כמו ברני'ס וסאק'ס אפשר להשיג דיזיינר ג'ינס רק במאתיים דולר. יש חוט שמחבר בין שני הקצוות, בין העושר והעוני: מחירי הנדל"ן המופרעים במנהטן.

 

בטח תאמרו שאצלנו עדיין לא גרוע כמו בערים הגדולות באמת של העולם? אולי. אבל מצד שני, אם רוצים גלובליזציה, אין בעיה. הנה המתכון: קחו אקלים שהולך ונעשה קיצוני וערבבו עם פערים חברתיים מתרחבים. הוסיפו רוטב סמיך של ערים מתפוצצות מתושבים וקורט משאבים מדלדלים. הגישו קר בחורף וחם בקיץ. ניתן לעטר בכותרת יצירתית. אולי משהו הארד קור.