הנה למה:
1. בגלל השואו ההיסטרי: האלמנט הזה בולט במיוחד בביצועים של מחנה ברק אובמה. יש הטוענים שזה כל הסיפור שלו, אבל שיהיה. ממש כיף איתו. הנה, תראו מה שלח לי עמנואל ילין - ביצוע של שיר שנקרא YES WE CAN ומבוסס כולו על המוטיב החוזר בנאום חוצב להבות ועוקר הרים שברק אובמה נשא בניו המפשייר. השראה: מרתין לותר קינג. לחן: וויל אי אם, מבלק אייד פיז. בימוי: ג'סי דילן, הבן של. משתתפים: סקרלט ג'והנסון, קרים עבדול ג'אבר, הרבי הנקוק וחברים. שפות: אנגלית ועברית (רמז, צריך להמתין דקה ארבעים ומשהו שניות כדי לשמוע את שפת אבותינו). נתוני צפייה ביו טיוב: מיליון (!) תוך יומיים וקצת. תגובות אופייניות: או, יס. או, יה. או, מיי גוד. או, במה.
2. בגלל הרעב לשינוי היסטורי: בפעם הראשונה אי פעם גבר שחור או אישה הם מועמדים לגיטימיים, מאד לגיטימיים, להיבחר לנשיאות על ידי המוני העם האמריקנים. במובן הזה, לא באמת חשוב מי ינצח במפלגה הדמוקרטית, הילרי או ברק, קלינטון או אובמה. יום שלישי הזה פעמיים כי טוב.
3. בגלל שצעירים מתלהבים סוף סוף: הם חוזרים להצביע. בהמוניהם. באחוזים שלא נראו כמותם עשרות שנים. הם גם מצטלמים טוב.
4. בגלל מפגן תאוות הכוח: קל ואפילו נכון להאשים את הרפובליקנים בשמרנות חשוכה, אבל הם לפחות רואים אור מסוג מסוים הרבה לפני הדמוקרטים. במפלגה הרפובליקנית בוחרים מועמד לנשיאות מהר ויעיל. זו מפלגה שמעניקה קורס בסיסי בפוליטיקה, כלומר בתאווה טהורה לכוח. סמסטר א', כלומר הפריימריס, מוקדש להכרעת המועמדות לנשיאות. בסמסטר ב', בבחירות לנשיאות עצמן, ממצים יתרונות ומנצלים חולשות. הדמוקרטים יכולים להתווכח במשך חודשים מה עדיף - מלכה לבנה או נסיך שחור. הרפובליקנים כבר מתמקדים באיך לקרוע את יריביהם לגזרים. והם יעשו את זה לכל מי שיפריע להם לשמור על הבית הלבן.
5. כי זה חשוב. מאד. ממש ממש. בכל זאת, ארצות הברית, אתם יודעים. משם מגיעים F-15 , מקד'ונלד'ס, ועוד כמה דברים באקסטרה לארג' וסופר סייז. כמו בחירות דמוקרטיות המוניות, למשל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
