גלוקליזציה

הנה סיפור מרתק שסיפרה לי הקוראת  יעל ריסקין –  ביום אוקטובר בהיר לפני 60 שנים, נולדה בפרבר של שיקגו תינוקת. האם המאושרת רצתה להעניק לתינוקת שם לא בורגני, כזה עם אופי, שם שייחד אותה מיתר הילדות. בתקופה ההיא בהיסטוריה ובמקום ההוא בעולם, קוראל ואלמוג לא היו אפשרויות רלבנטיות. גם לא קימברלי ומישל. בכל זאת, אמצע המאה ה-20. האמא בחרה בהילרי.

"מה?" אמרו כולם בשכונה, "היל-מה?". אלא שלאמא הייתה תשובה מוחצת לכל תמיהה, פאנץ' ליין שהשתיק כל שאלה נודניקית. הילדה שלה, הילרי, תהיה נועזת, פייטרית, עשויה ללא חת, ממש כמו מטפס ההרים אדמונד הילרי, האיש הראשון שהצליח להעפיל על פסגת הר אברסט (יחד עם טנזינג נורגאי). וכך באה לעולם הילדה בעלת השם המוזר שהפכה לימים לאישה שנלחמת ללא חת כל הדרך עד לפסגת העולם. או שלא.

סיפור מצוין, אבל לא מדויק. הילרי הפוליטיקאית נולדה ב-1947, הילרי המטפס טיפס על האברסט ב-1953. לא יכול להיות שנקראה על שמו עוד לפני שהשיג את מה שהשיג. אנשי הקמפיין שלה הודו בכך, חצי בחיוך וחצי לא באוקטובר 2006. "זה היה סיפור מקסים של אמא שלה שנועד ליטוע בה את התחושה שנועדה לגדולות", אמרה דוברת של הפוליטיקאית, "לדעתי זה הצליח". או שלא.

ככה זה, בקמפיין הזה, המציאות של הילרי, בניגוד לזו של אובמה, קצת נטולת ברק. משום אפרוריותה, ומשום שרק לאובמה יש את הניצוץ הכריזמטי, המאמץ של הילרי לכבוש את ההר הופך קשה יותר.

אבל הילרי ראויה להיות מועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. לא כי היא אישה, אלא כי היא מנוסה ומוכשרת לתפקיד הרבה יותר מברק אובמה. נכון, יש בה משהו שמזכיר את הילדה הכי חכמה והכי נודניקית בכיתה. חרוצה, דקדקנית, נחושה להצליח בכל מבחן ולפצח כל אתגר. אלה תכונות כל כך לא סקסיות  וכל כך חיוניות במאמץ להפוך ממועמדת אפורה לנשיאה מבריקה. אלא שנשיאים יעילים צריכים להיות קודם מועמדים מנצחים, ובזה היא מתקשה מאוד. לפחות בינתיים.

ובכל זאת, שוב מילת הסיום ליעל ריסקין. אברסט או לא, היא זיהתה בהילרי משהו חשוב הרבה יותר. "שים לב איך הילרי מחזיקה את הראש שלה למעלה תמיד", אומרת יעל, "היא זקופה, גאה, כל הזמן. ממש מרימה מבט מעל הכל". צודקת. הילדה עם השם המוזר שלא נקראה על שם אדמונד הילרי, מתנהגת משל היא בעצמה אדמונד הילרי – בשלב זה של המרוץ היא ממשיכה לטפס על ההר פשוט כי הוא שם.

אז נו, נכון. היא עושה את זה גם בגלל האגו העצום שלה, כמו כל פוליטיקאי. אבל למה להרוס סיפור נהדר?