שלא תבינו לא נכון, מאוד נהניתי. אבל זה לא קל, כי התמונה מורכבת. ואיכשהו מצפים ממך לחשוב סכמטי, לבחור צד.
אם את ביקורתית כלפי נשים, זה בהכרח אומר שאת לא פמיניסטית, ולא ב"סיסטרהוד". ואם את ביקורתית כלפי גברים, זה אומר שאת פמיניסטית שיעית כועסת.
אז לא בחרתי צד. תתמודדו!
תראו, אני תמיד אמרתי שכשגבר עובר קו אדום, הוא יודע שהוא עובר קו אדום. אין כאן בלבול. כל הגברים שהטרידו אותי מינית לאורך החיים, היו מניאקים שניצלו את הכוח שלהם, ואת העובדה שהייתי צעירה מבוהלת. זה לא שהם התבלבלו בשאלה אם אני רוצה או לא. הם לא טרחו לשאול את השאלה הזאת. כשיש לך כוח, יחד עם מושג מעוות על מיניות ותוקפנות, אתה מנצל את הכוח שלך, גם אם זה בתור מנהל מחלקה בסופר. לא צריך להיות נשיא בשביל זה, או אלוף בצבא. מספיקה עליונות מעמדית קלה ורגעית.
כשיצאתי לצלם את הסדרה חשבתי שאנחנו כנשים עשינו דרך מפוארת. התחזקנו, השתחררנו, אמנם לא באופן מלא, אבל באופן ניכר ובולט לעין, ןמכאן הדרך הלאה כבר פשוטה.
פגשתי סטודנטיות חכמות ויפות שיוצאות לברים, צדות בחורים, שולחות להם צ'ייסר ומזמינות אותם ללילה, והסמקתי. כן, אני כנראה קצת שמרנית.
אבל אז פגשתי גברים חדשים. לא מניאקים שעוברים על קו אדום ברור ואז מיתממים. אלא גברים מקסימים ונחמדים ובאמת באמת מבולבלים. שלא מצליחים להבין את התפקיד הנשי החדש. שמאשימים אותנו במשחק כפול. אנחנו עוצמתיות וחיות טרף מיניות כשבא לנו, ואז ברגע אחד פתאום אנחנו קורבן. חזקות וחלשות לסירוגין לפי איך שנוח. זאת טענה ששווה בדיקה. כי גם אם אנחנו ברורות לעצמנו (וזה בכלל לא בטוח), אנחנו לא ברורות להם. ויש כאן אחריות גם מצידנו על חוקי משחק חדשים. כי בסוף היום, יש יותר ויותר סטוצים ודייטים ולילות סוערים שנגמרים בתא מעצר. כשהוא אומר "היא רצתה" והיא אומרת "אונס".
הבנתי דבר נוסף. שהמיניות המשוחררת הזאת היא חרב פיפיות. היא נותנת לנו אשליה של כוח מדומה. זה לא הכוח האמיתי לצוד גברים בבר. הקלף הנשי המיני הוא הקלף הכי עתיק בעולם. זה רק מסיט אותנו מהעיקר, מעצמאות כלכלית, ורכישת השכלה ומעמד פוליטי וחברתי. זה קצת בלוף. וזה בלוף מעוד סיבה - אנחנו שוות לגברים, אבל לא דומות להם. רובנו לדעתי עדיין נעדיף שהוא יתקשר בבוקר שאחרי, ורובנו עדיין מפנטזות יותר על אהבה ופחות על סקס, וזה לדעתי לא רק תוצר של חינוך ותרבות ומגדר. אלא משהו שכן טבוע בנו גנטית. וזה בסדר. לא צריך להתבייש בעובדה שאנחנו לא כמוהם ועדיין ראויות להרוויח כמוהם ולשלוט כמוהם. ואת האמת הפשוטה הזאת, לא מעט נשים צעירות מפספסות.
תדהמה אחרונה: יש לא מעט נשים שמפחדות להגדיר את עצמן כפמיניסטיות. זה לא נתפס בעיניי. הפמיניזם הוא הדבר הכי טוב שקרה לנו במאה האחרונה, או בעצם באלף האחרון, או בעצם בכלל. זאת מזימה שהצליחה. גברים כ"כ נבהלו מהאפשרות שהם יוותרו על הכוח שלהם, שהם השמיצו ככל יכולתם את הפמיניזם. ההשמצה הכי אפקטיבית היתה "פמיניזם הוא לא סקסי". פמיניזם זה ללסביות ולדודות מתוסכלות מינית. והשטות הזאת עבדה היטב. נשים רבות בורחות מההגדרה. אז הנה קריאה נרגשת לסיום - בנות כל העולם התאחדו.
הריקוד הזוגי של גבר ואישה הוא ריקוד מענג ומייסר. ואי אפשר בלעדיו. בסדרה תגלו שאנחנו בעידן של חוסר הרמוניה, וכל הזמן אנחנו דורכים אחד לשני על האצבעות.
בסוף, בעוד עשור או שניים, או בעוד אלף או שניים, זה יהיה טנגו מושלם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
