הבלוג של חיים אתגר

דמיינו את התסריט הבא: רוני דניאל, הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ שתיים, מופיע לפתע במהדורה על תקן כתב לענייני בריאות ומסביר באריכות על השפעת החדשה שמשגעת את המדינה. הזוי לא? ומה תאמרו אם אודי סגל, הפרשן המדיני של 2, יציג בסוף המהדורה את התחזית ואת מד הלחות השבועי כשהוא מזהיר מפני התייבשות. לא כל כך הגיוני? 

בתפיסה העיתונאית הבסיסית כתבים ופרשנים הם אנשי מקצוע ממוקדים. כתב/פרשן אמון על התחום שהוא מסקר, מכיר אותו ביסודיות ויודע לתת תובנות מעמיקות באשר למתרחש בסקציית המומחיות שלו. כך נוהגים בחדשות ערוץ 2 בתחומים שכנראה מכבדים שם. יש כתב צבאי, פוליטי, כתבי חוץ, בריאות, כלכלה, צרכנות, ערבים ועוד. לא תמצאו את סמדר פלד מגישה הערכה ביטחונית נוקבת או את גיא פלג מספר על המהומות שנשיאת הלפיד האולימפי מעוררת. זה פשוט לא קורה. אבל, כשמגיעים בחדשות 2 לתחום התרבות, הכול אפשרי. יאללה, מעמיסים.

בערוץ 2 החלו בחודשים האחרונים לשים דגש רב יותר על ענייני תרבות וספורט כתגובה למהלך זהה שנעשה בחדשות 10, מוקדם יותר. אבל ההבדל בגישות הוא תהומי. כשהקמנו אצלנו את דסק התרבות, צוותה לעניין קבוצת אנשים שהגיעה מהתחום והתמחתה בו.  גדלנו בתחום, אנחנו מסקרים אותו שנים ועושים את זה היום באופן שוטף. זה המקצוע שלנו. לטוב ולרע. באחת מהשיחות הראשונות שנעשו לפני שהוקם דסק התרבות ב-10, אחד מאנשי ההנהלה הסביר לי שהרעיון הוא ליצור גוף מהוקצע ומקצועי, מקביל בידע ובאופן הכיסוי לכל חטיבה מובילה בחדשות.

לקח לנו זמן, עשינו טעויות (ועדיין עושים מדי פעם), אבל התאפסנו, כשהמטרה שלנו היא לחפש זוויות ייחודיות בתחום ולא להיות לוח מודעות טלוויזיוני-בנאלי. אצלנו פחות משולהבים מכתבות כמו "לעברי לידר/מאיה בוסקילה יש אלבום חדש- וואו, הזדמנות לשמוע את הכוכב מהגג". זה פשוט לא מעניין וגם לא ממש מאתגר לכתב מקצועי. העניין הוא לנסות למצוא עמדה מקצועית, אינפורמטיבית, חדשה, או לפחות משעשעת מאוד. לא רק למרוח את הכוכב על המסך. המוטו המרכזי שלנו הוא שסקופ בתחום הבידור שווה ערך לסקופ בכל תחום אחר. 

אני חש שהחשיבה בחדשות ערוץ 2 היא מעט אחרת. ענייני תרבות מסוקרים שם בסגנון "מי פנוי באלנבי" ו"כל הקודם זוכה". כתב הספורט הוא גם כתב תרבות וכן מומחה כללי לכל דבר; כתבת המסקרת סיפור על חולי אסטמה ביום אחד, תציג למחרת את החדשה הספרותית המסעירה; וכתב חוץ יכול לחשוף ולדון ביצירה מוזיקלית מרעננת (כשהוא טועה ומתבלבל, כמובן, כמו שקרה בשבוע שעבר, איזו פדיחה).         

כל אחד "יכול" בתחום התרבות והבידור, לדעת האנשים ב-2. לא צריך ידע מיוחד כדי לסקר את השטח הזה. התרבות והבידור הם עוד סותם חורים במהדורת החדשות שלהם. נותנים כתבות לפי קילו, כי הקהל אוהב את זה, והוא כנראה - כך סבורים שם, מספיק מטומטם כדי לאכול כל דבר משודר.

מי שהתובנה הזו נראית לו חלקית, מוזמן לקרוא במוסף עיתון "הארץ" את ראיון הפרידה של הכתבת הוותיקה ענת סרגוסטי מערוץ 2. סרגוסטי מספרת שחלק מהכתבים החדשים סביבה עושים תחקיר מחפף מאוד לפני הכתבות. מין עלעול קצר בויקיפדיה מספק אותם. יש בזה משהו. גם אם זה לא קורה בפועל, זה בא לידי מימוש בגישה. במקום שתרבות ובידור נמצאים בו רק כדי למלא מכסות, הכתב לא צריך לדעת שום כלום. אפשר הרי לסקר עניינים כאלה בעזרת אנשי ויקיפדיה מיומנים.

פרשני היורו השנה מרשימים אותי באופן מפליא. ניצן שירזי, רן בן שמעון ואלון חזן שולטים בחומר. לא ייאמן. הם רהוטים, חריפים ובעלי דעה נבונה לאורך כלל המשדרים. לפעמים אני חושב שאם רק היה מתחשק להם, הם היו יכולים, בקלות, להריץ כל נבחרת, אפילו את אנדורה, למעמד הגמר.  

ניצן שירזי, עמוס במבטים חודרים, מדייק באבחון משגים וכשלים על המגרש. רן בן שמעון פוגע בול בהוראות טקטיות. ואלון חזן מנתח את המשחק חד וברור. לפחות כך זה נשמע בשידור. השלושה האלה מרביצים תובנות קריטיות בקצב סילון וגורמים למאמנים בעלי שם להתגמד. חבל שדומנק, דונהדוני, ואן באסטן והחברה, לא מחוברים לשידורים שלנו. זה היה סוגר להם כמה פינות.

מצד שני, אני לא רוצה להרוס שמחות, אבל יכולה להיות בעיה קטנה. אם ואן באסטן לדוגמה, יבדוק את העבר הקרוב של שירזי, הוא לא יתבשר על רגעים מרנינים. תזכורת: ניצן כמעט גרם לשאול ביבי ולכתומים התקף לב, ורק אחרי שאחיו נכנס לעניינים, בני יהודה ניצלה מירידה. גם במכבי פ"ת, איציק לוזון לא בדיוק נשם קל בימים של ניצן. בנס הכל נגמר בשלום.

אם דונאדוני יפנה לאלון חזן, עלולה שוב להתפתח תקרית דיפלומטית קשה. לא בטוח שרוברטו יאות לקבל עצות ממאמן שנזקק לימים רעים של אוחנה, פרדי דויד ואפי הנמר, כדי להישאר עונה נוספת בליגת העל. בכלל, לא בטוח שדונה דוני יבין את המהות של "אפי המר". אבל זה עניין אחר.

רן בן שמעון לעומת זאת יכול להתהדר ולנפנף ברזומה שלו מול דומנק. לא כל יום המאמן הצרפתי - פינליסט המונדיאל האחרון, יכול לקבל עצות והכוונה ממאמן האימפריה הצפונית - קריית שמונה.

בערוצים הזרים רוב הפרשנים, כך אני מבין, מתונים יחסית, וזאת למרות שמדובר בשמות על משקל לותר מתיאוס - אלוף עולם, יוהאן קרוייף - אגדת כדורגל, ויוסביו - פורטוגלי קסום. האזנתי לחלקים מהשידורים הבינ"ל וביקשתי ממכרים יודעי שפות שיצפו ויספרו. מהמחקר הבסיסי הזה הבחנתי שאצל הגויים הפרשנים סלחנים ומעודנים משלנו. נחרצים פחות. די ברור למה. עם כל הכבוד למה שהשמות האלה והמאמנים ביורו עשו, הם בחיים, בחיים, לא יידעו מה צריך בשביל להביא ניצחון על סכנין בשכונה. עד שיחוו את זה, יש להם מה ללמוד. עם כל הכבוד לדשא בבאזל.