סוף סוף למדה מערכת המשפט להתייחס בכובד ראש לתיקי תאונות דרכים קטלניות, בהן נקטלו חייהם של נוסעים תמימים. למדה, אך עדיין דינם של נהגים שאוחזים בהגה והורגים שונה מדינם של מורשעי הריגה בסיטואציות אחרות.

 

לפני ארבע שנים, בלילה חורפי, יצא מביתו בנהריה החייל רועי עמרם לבילוי במועדון סמוך לחיפה עם שלושת חבריו הטובים. זאת הייתה שעת לילה מאוחרת, הכביש היה רטוב ורועי למרות תנאי הדרך הקשים, האיץ והגיע למהירות של 140 קמ"ש. בסמוך לצומת כפר מסריק הוא איבד שליטה על הרכב, סטה מהכביש והתנגש ברכב חולף עד שנתקע ברמזור בעוצמה רבה. שלושת חבריו הטובים נהרגו במקום, רועי והחבר שישב לצידו נחבלו קלות. עמרם הואשם בהריגה ולפני שנתיים גזר עליו בית המשפט המחוזי בחיפה חמש שנות מאסר בפועל. השופט שיף ציין בגזר הדין כי: "לא גזירת גורל היא שהפסיקה את שירת חייהם של המנוחים. לא אויב או מחלה הם שהביאו למותם. מותם, בטרם עת, הוא מעשה ידי חברם הטוב שבפזיזותו הביא לאסון כבד. אותותיה של הטרגדיה, ילוו, מן הסתם, את המשפחות השכולות ואף את הנאשם עצמו, עוד שנים הרבה". עמרם ערער על ההרשעה והעונש, בערעור הוא טען כי מה שגרם לתאונה הוא הנהג שנסע לפניו שבלם בלימת פתע. בית המשפט העליון דחה אתמול את ערעורו: "הוא הרס שלושה בתים", קבע הרכב השופטים פורקצ'יה, נאור ודנציגר.  

 

כתבה שלי מלפני שנתיים: רועי עמרם מורשע

 

התאונה הזאת טלטלה את העיר נהריה, כולם הכירו את המעורבים. ההרוגים ירון לוי, צבי קאופמן וניר נגולה, היו חברי ילדות של עמרם והתגוררו בשכנות, גם ההורים היו חברי נפש. מאז ועד היום  לא מוכנות משפחות ההרוגים למחול לרועי ולמשפחתו. פגשתי את רועי עמרם כמה פעמים, הוא התנצל בלי סוף בפני המשפחות אבל הוא סירב לקחת אחריות, גם אתמול, כשהתבשר כי דחו את ערעורו, לא היה מוכן להודות כי נסיעתו במהירות מופרזת ללא הפעלת שיקול דעת הרגה את חבריו הטובים. 

 לפני כחודש רציתי לצלם כתבה על אודותיו בכלא, חשבתי ששנתיים מאחורי סורג ובריח יעשו את שלהן, רועי יבין שטעה, יודה בזה ויגיד זאת מול המצלמה. התקשרתי לבית הוריו, אחיו ענה לטלפון, שאלתי לשלומו של רועי. אחיו השיב שהוא בסדר גמור והסביר שהוא נמצא אצל חברה שלו והם בדרך לקניון. האמת שדי הופתעתי. חשבתי שאולי הוא שוחרר, אבל התברר שמדי חודש הוא יוצא לחופשה לכמה ימים, עושה קצת חיים וחוזר לכלא. הורי ההרוגים נתקלו בו במהלך החופשה ושוב החלה מהומה: "הוא בקיטנה, לא בכלא", ו"הוא קיבל חמש שנים, חצי מהן הוא מבלה בחוץ", אמרו לי ההורים של צביקה, ירון וניר. אם ינוכה שליש מתקופת מאסרו של רועי, בעוד שנה הוא כבר יהיה שוב מחוץ לכותלי בית הכלא.

 

בעבר ידעו סנגורים של נהגים שהואשמו בהריגה במהלך תאונת דרכים כי העונש יהיה קל. בית המשפט לא היה אמיץ דיו לגזור מאסרים ממושכים בפועל על נהגים שהרגו. לקח יותר מדי זמן עד שזה החל לחלחל למערכת המשפט. אין ספק שרועי נענש, חוץ מהמאסר גם הנידוי החברתי הוא מחיר שהוא משלם. סנגורו טען במעמד גזר הדין וגם אתמול לאחר הערעור שמחמירים עימו, אבל חמש שנים על לקיחת חיים של שלושה צעירים זה עדיין מעט מדי. אתמול כששמעו הורי המנוחים על החלטת בית המשפט העליון הם שאלו: "מתי יתחילו השופטים להיות אמיצים יותר?". שופטי העליון יכלו להחמיר בעונש היום, אבל זה כנראה ייקח עוד עשר שנים עד שבית המשפט יבין שדינו של בחור שאוחז בהגה והורג אינו שונה מהריגה בכל סיטואציה אחרת.