סדר עולמי חדש - באוסטרליה

המוני תודות לשצה הצדקת שהביאתני עד הלום ובלעדיה אף וידאו לא היה עובד.    

 

כבר הרבה זמן אני רוצה לספר לכם מה קורה כאן באוסטרליה שלי, ומתעצלת. 

אפילו על חיי שלי מלאי עוגמת אני הנפש אני מתעצלת לספר לכם, אז קל וחומר לא מתחשק לי להטריח את מקלדתי למען קישקוש ג'נרי נושאים פוליטים.      

 

ואף על פי כן.    

 

לארה"ב הברית יש נשיא חדש וכולם מרוצים (חוץ מכמה חברות שלי שטרחו לספר לי שאובמה אינו קדוש ויש לו חברים אנטישמיים והוא קומוניסט.  אני לא מבינה מה אכפת לחברות האלה שהוא קומוניסט, ממילא אין להן כסף). אבל גם לנו יש ראש ממשלה טרי בתפקידו, ורציתי לספר לכם קצת על קווין ראד, האיש והחיוך.    

 

אני התוודעתי לקווין ראד במהלך הקמפיין, וממבט ראשון לא סבלתי אותו. 

לא ידעתי עליו הרבה, אבל גבר נאה שמבלה את רוב זמנו בחיוך מוקפא והליכה נוקשה לא זוכה אצלי לשום סימפתיה.  נדמה היה שכל אוסטרליה תצביע בעדו, אבל לא משום שהוא כל כך מוצלח, כמו משום שתיעבו את קודמו, ג'ון האוורד, הידוע בכינוי, "גולום".

 

בתמונות: ג'ון האוורד וגולום - מצא את ההבדלים.      

 

קווין ראד לא התרשם מחוסר תמיכתי, והמשיך בקמפיין שלו כאילו כלום. (אולי זה בגלל שאין לי זכות הצבעה.)    

 

ואז קרה דבר ששינה את דעתי - הצ'ייסר החליטו להתעלק על קווין ראד.    

 

קודם כל אולי כדאי שאספר לכם על הצ'ייסר.

ובכן, מזה שנים (4 שנים?) שנדמה לי כי האוסטרלים טיפשים המה ונטולי בינה. 

כל כך הרבה דברים מגוחכים קורים כאן, בדמות תוכניות טלוויזיה כאלו ואחרות, ונדמה שאיש אינו מבחין בכך.

אילו דברים מגוחכים, תשאלו?  ובכן, תוכניות החדשות כאן מביכות עד דמע! 

למשל אייטם חדשותי: "זוג כמעט והיה מעורב בתאונה בצומת פיקטון".

חיי נפשי.

כמעט והיה מעורב!  כמעט!  היה סיכוי לתאונה! 

ריבון עולמים, אתם קוראים לזה 'חדשות'? מה זה השיעמומון הזה?     

 

או לחילופין, תוכניות האקטואליה של שש בערב חוקרות את התופעה המחרידה של "שופ-ליפטינג". 

לפיכך הצוות רודף עם מצלמה ומיקרופון אחר שיכורה מסוממת במורד הרחוב, אחרי שנחשדה בגניבה מחנות (חנות משקאות, אלא מה), תוך קריאות:

"אז את שופ-לפיפטריט!"

"את לא מתביישת?"

"את חושבת שזה בסדר טו שופ ליפט?"    

 

מה יש לדבר, עבודת תחקיר משובחת.      

 

ומה כל זה שייך לצ'ייסר, תשאלו?  ובכן, אחרי כמה שנים כאן הסתבר לי שאני לא לבד. 

חבורה של חנונים שווים (טוב, הם שווים אם את אוהבת חנונים) לקחה את הנושא לידיה והפיקה סידרה סאטירית מופרעת שמטרתה ללעוג לכל מה שיש כאן במחוזותינו, מטוב ועד רע.      

 

דוגמה למעלליהם אפשר לראות כאן:  

       http://au.youtube.com/watch?v=FFu0b3EpB6k      

 

מופרעותם הגיעה לשיאה בעת ביקור APEC על חופינו, שאז החליטה החבורה לבחון את גבולות האבטחה המקומית.

 http://au.youtube.com/watch?v=TdnAaQ0n5-8    

 

למותר לציין שהחבורה נעצרה, מה שהרקיע את צחוקם השמימה.      

 

(הצ'ייסר גם צוחקים על דברים שלדעתי ראוי לשמר כאן במחוזותינו, כמו טוב ליבם של אנשים.  למשל, הקטע הזה צוחק על כמה רחוק אנשים מוכנים ללכת כדי לעזור לזוג ביום חתונתו. נו באמת. אבל אני סוטה מהנושא).      

 

ובכן, הצ'ייסרים לא חוסכים שבטם מפוליטיקאים - הם תמיד חומר טוב לבידור.  גולום היה מטרה קבועה לחיציהם, אבל משפרץ קווין ראד לתודעה, החליטה החבורה כי הגיעה השעה לקרצץ כדבעי גם למועמד החדש.      

 

וכך במסגרת הקירצוצים, גילו הצ'ייסרים שקווין ראד פתח לעצמו דף בפייסבוק, שם כולנו מוזמנים להיות חברים שלו.  כיאה לחבורה מופרעת ונטולת גבולות, הם הצטרפו, וארבו לקווין המסכן מחוץ לביתו בטענה שהם חברים ורוצים לקפוץ אליו לאיזו בירה.    

את תגובת קווין, שהרשימה אותי מאד, אפשר לראות כאן.  

      http://www.youtube.com/watch?v=nYZ4kk4x0JU    

 

וזה בניגוד לגולום המסכן, שעם השנים קצה נפשו בצ'ייסרים ומדי פעם התפרץ עליהם בזעם.       מצד שני, כולנו יודעים שאצל פוליטיקאים, זה לא מה הם אומרים אלא מה הם עושים. 

ולכן, אחרי שנבחר לו קווין ראד (בפער מרשים), חיכינו כולנו לראות מה יקרה.    

 

להפתעת כולם, קווין ראד הביא אותה בהתנצלות:     http://au.youtube.com/watch?v=b3TZOGpG6cM    

 

(אגב, הגברת אדומת השיער שם ברקע היא מספר שתיים של ראד, שהיא שאקלית עולם.  כמובן שיריביהם הפוליטיים מיהרו לציין שהיא דמות שגויה לעמוד בראש האומה, למרות הישגים מרשימים בעבר, מפני שהיא לא נשואה ואין לה ילדים, ולפיכך אין באפשרותה להבין את הקשיים העומדים בפני אמהות חד-הוריות.  יופי של טיעון, לא?)      

 

עניין האבוריג'ינים תלוי ועומד מזה דורות.  דורות שלמים של פוליטיקאים סירבו להכיר בזוועות שהטיל האדם הלבן על הקהילה האבוריג'נית שוחרת השלום.  עניין הילדים האבודים והמשפחות הקרועות - רוב האוסטרלים הלבנים ניערו חוצנם מהנושא, טענו "זה לא הייתי אני", וקבעו - "אין לנו מה להתנצל, ובכלל, שלא יחשבו עכשיו שהכל מגיע להם רק בגלל זה".    

 

והנה, קווין ראד התנצל, השמיים לא נפלו, האבוריג'ינים לא הגישו תביעות ענק, ועולם כמנהגו נוהג.  מה יהיה הלאה? נחיה ונראה.      

 

אחר כך, עשה קווין ראד שימוש חדשני בטכנולוגיה, וגייס את אחד הערוצים לקיים תוכנית של שאלות ותשובות.  בתוכנית ענה קווין ראד לשאלות הקהל, המנחה, והצופים בבית. 

הוא ענה על שאלות לא-נוחות כמו נישואים חד-מיניים,  שאלות על המצב הכלכלי,  ועל מחירי הדלק.  תשובותיו היו מקצועיות, ברורות, ומכבדות.   ואגב, בעניין הפייסבוק, עדיין אפשר להצטרף לרשימת חבריו של קווין ראד ולשלוח לו מיילים ושאלות.       

 

חוץ מכל זה, קווין ראד הוא אדם משכיל, שבהיותו נער מתבגר החליט שזה יהיה חכם מצידו ללמוד סינית (מנדרינית).  ובימיו כראש ממשלה הוא מסתובב הרבה בעולם ומקדם את יחסי אוסטרליה עם שאר העמים.       

 

אני חושבת שבעיקר, יותר מכל מה שהוא עושה בפועל (ובתור מישהי שלא צופה בחדשות, אני לא באמת יודעת מה הוא עושה), קווין ראד נותן לנו תקווה.  חנון חובב מחשבים וטכנולוגיה, אינטילגנטי ומבין עניין, יש מצב שהוא יזיז את הדברים שצריכים לזוז כאן בארץ.      

 

 

לפחות יש לנו את הצ'ייסרים, להנעים את זמננו עד אז.

  http://au.youtube.com/watch?v=vLBMgBT9jA4

---

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 23/11/2008 03:42, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, אוסטרליה - הצד האפל
26 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-3/1/2009 13:42

התפתחויות

במסגרת הפיכתי לאקדמאית מצוייה, אני מוצאת את עצמי מעורבת בכתיבה ופירסום מאמרים. ברוב התחומים, לרבות תחום המחקר של הדוקטורט, אני בעיקר מרגישה בורה ואווילה, נטולת ידע וחסרת תובנה. אולם מייקל גרר אותי לכתוב מאמר אחד שבו, לשם שינוי, הרגשתי שאני יודעת על מה אני מדברת.

וכל כך למה? משום שהפעם, בבלוגים עסקינן.

אם מישהו ירצה פעם להשתתף במחקר על בלוגים, בילגוג ובלוגיה, אנא ספרו לי. אני אשמח. בין המשתתפים תוגרל קואלה וצנצנת וג'ימייט.

---

חברה מישראל שעברה לגור במלבורן באה לבקר. זה מדהים כמה הבדל זה עושה, רק חברה אחת, מהעבר הלא-כל-כך רחוק, וכבר אני מרגישה קצת יותר בבית. הקטנה, להנגד עיני המשתוממות, סייעה ביוזמתה בהכנת הארוחה, עריכת השולחן, ההגשה. זה נחמד לראות שדברים כן זזים. גם אם לאט, וגם אם בצעד-קדימה-שניים-אחורה-סקובידו.

---

אשר לנו - אנחנו נסענו להונג קונג.

 

 

מייקל נסע כדי ללמד, ואני הצטרפתי כדי לעשות שופינג. מערכת יחסים בריאה.

הונג קונג היא כפר אורבני ענקי, או לפחות ככה היא מרגישה. לבד מזיהום האוויר הבלתי-אפשרי, לבד מהמוני האנשים וטכנולוגית האורות המתפרצת, יש משהו חמים וידידותי בעיר הזו. אפילו ההתמקחות ידידותית. מייקל ואני השתוללנו בקניות. אני בבגדים, והוא במוצרי מחשב. בשבילי זו היתה חופשה נהדרת. בשבילו - עבודת פרך מחמש בבוקר ועד אחת אחר חצות.

ערב אחד נסענו אל ה"פיק", קרי, הר על האי הצופה מבעד לערפיח אל העיר. נסענו באוטבוס קומותיים (ואני, למודת נסיון מהצבא, גררתי את מייקל מיד למושב הקדמי של הקומה העליונה. לא מומלץ לחלשי לב, בטח לא באסיה), והגענו בחתיכה אחת, מסומרטטת משהו, אל מרכז הקניות המקומי. הגיעה השעה לארוחת ערב.

אולי זה הזמן לציין שלא נסענו במחשבה שמותר לנו לבזבז בלי הכרה. לפני כמה חודשים החלטנו לבדוק את מצבנו הכלכלי. בדקנו ומצאנו שיש לנו כמה חובות, כולל עלות הניתוח ההוא של מייקל, וייקח לנו כשנה לכסות אותם. ואז, כך החלטנו, יהיה הולם לתחיל לחפש לנו בית משל עצמנו.

מיד כשהסכמנו על ההחלטה, התחלנו לחפש בית.

ולכן, מתוך מחשבה שעלינו לחסוך לטובת הבית הבא עלינו לטובה, נמנענו מלבזבז (ככה יצא שנסענו עם שתי מזוודות ריקות, וחזרנו עם שתי מזוודות כמעט מלאות).

ובאותו ראש, השתדלנו לאכול במקומות שאינם מן היקרים ביותר. או לפחות כך השתדלנו עד אותו ערב. אבל מייקל, משום מה, התעקש לגרור אותי למסעדות הכי יקרות באיזור, שאמנם היו יפות למראה, ותפריטיהן מגוונים להפליא, אבל מחיריהן עוררו אצלי בהלה רבתי.

לבסוף התפשרנו על מסעדה עם תפריט סביר, מחירים סבירים, ונוף - ובכן, הערפיח ממילא ביטל כל אפשרות לנוף, אבל לפחות היתה שם מרפסת שצפתה לנוף פוטנציאלי.

העיצוב במסעדה יצר תחושה של "רגע, משפצים". המזון - פיוז'ן, או יותר נכון "עוד לא נסגרנו על הקונספט ולכן בנתיים אנחנו מחממים מרק מקופסאות", והשירות - ובכן, דווקא השירות היה בסדר, כי המלצר (שייתכן מאד שהיה גם הטבח, המנהל ומנהל החשבונות) הביא את קופסאת המרק עד אלינו, כדי לוודא שאין בו גלוטן  

 

כטוב ליבנו בסעודתנו התמוהה, מייקל שלף מכיסו קופסה שאין לטעות בה, והציע נישואין.

על פי הנוהג המקומי, הזכר האוסטרלי משקיע שלוש משכורות חודשיות בטבעת האירוסין שהוא קונה לזוגתו. אבל אנחנו כאמור חוסכים כדי לקנות בית שנמצא ממילא הרבה מעל לתקציבנו, ולכן שלוש משכורות נראו לי בזבוז שלא יתואר. לשמחתי, מייקל השקיע משהו שערכו קרוב יותר לשלוש שעות עבודה מאשר שלושה חודשים, והטבעת אפילו מצאה חן בעיני (אתגר גדול, שכן אני מתעבת טבעות בכלל וטבעות יהלום בפרט).

 

זו אמנם מחווה יפה, אבל מייקל עוד לא גרוש, ולכן את תוכניות החתונה נאלץ לדחות למועד מאוחר יותר.

דחיה לחוד וקניות לחוד, מצאתי בהונג קונג שמלת כלולות.

---

בבית, הולך ומתברר לי שהבנות לא מברכות על הקשר ביני למייקל. ויחד עם זה, הולך ומתברר לי שאין הדבר תלוי בי או במעשי. הרי בצד הקשר שלנו, יש את בדידותה של האקסית. בתחילה, משהתברר לי, שקעתי בעצב קדורני ואף מרירות, ואז הגעתי למסקנה שאין מדובר בסלידה אישית (שהרי אישית אינני אדם נורא ובלתי נסבל), אלא אי-שביעות רצון מעצם קיומי כ"אישה האחרת". ראשית, סתמתי את הגולל על האפשרות שההורים יחזרו. שנית, אביהן מעדיף לבלות זמן איתי ולא איתן. שלישית, אני הסיבה לחוסר האיזון המשפחתי - אבא מרוצה, אמא לא. ובל נשכח את הגורם החשוב מכולם - הבנות עוד לא עברו את גיל שלושים.

אחרי שהגעתי למסקנה שזה-לא-אני-זה-הם, החלטתי לשמור דיסטנס מנומס למען ירווח לכולנו. נראה איך זה ילך.

---

פורים חלף הלך לו. הקהילה אירגנה פורים-שפיל: הפקה מצויינת של קריאת המגילה. אני לא חושבת שבכל שנותי נהניתי מקריאת מגילה כמו כאן.

(אולי זה בגלל שאף פעם לא השתתפתי בקריאת מגילה?)

---

ועוד מה עשיתי? על הרכס התלול שממערב לנו, פתחו פארק חדש של מסלול הליכה בין צמרות העצים. הנוף, כהרגלו במחוזותינו, משגע. אבל תחליטו בעצמכם.

 

 

וזו תמונה מהעיירה שבה צילמו את "בייב".

 

 

יש בה גם יופי של מפל.

 

 

 

ואגב, תודה לאותו קורא על הספרים: "אירגון השוטרים היידים" ו"צלה של הרוח". אולי בפעם הבאה שתבוא לאוסטרליה, ניפגש?

 

---

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 6/4/2008 09:44, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, זוגי, כאבי גדילה
37 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של איפההמקשרווחלעזאזל??? ב-25/4/2008 23:21

כאן ביתי אל מול הים

אני לא מגיעה לכאן הרבה לאחרונה. חשבתי על הצעה למחקר - "מחזור החיים של הבלוג והקשר להשגת מטרותיו של הבלוגר". כשפתחתי את הבלוג, ייחלתי לחיים. חיים מלאים באנשים אחרים, באינטימיות, בקירבה. מצאתי את זה בחיים שלכם, בהכרה אינטימית עם כל מי שהגבתי לו, אבל בנתיים השגתי לי את החיים האלה כאן. אז עכשיו יש לי בן זוג אחר, חובב אינטימיות כמוני, את המשפחה שלו, על כל תחלואיה, וחבורה של אנשים שבתורות חולקים איתי זמן וקירבה. ראיתי דברים דומים אצל בלוגרים אחרים. יש מי שהתחתנו, יש מי שמצאו אהבה. אבל יש כאלו שהבלוג שלהם שומר על יציבות. אולי זה היה פחות צורך אצלם, ויותר תחביב.

 

אבל לא בשביל זה התכנסתם כאן היום, נכון?

 

היתה לנו תאונת אופנוע. רעש הנקישה של הקסדה כנגד הכביש בישר לי שמשהו כאן לא בסדר. רק אז הבנתי שאני נגררת על האספלט, ומעלי אופנוע ומייקל. אני יצאתי מזה עם כתף כואבת לכמה ימים, ומייקל - עם נזק קצת יותר ארוך טווח. בעיקר יצאנו מזה עם החלטה לעולם לא לוותר על ציוד מגן. בעיקר לא בנסיעה בתוך העיר. כבישים מהירים ופתוחים הם, באופן אירוני, בטוחים יותר מאשר צמתים מרומזרים ומעברי חציה. היה מבהיל, אבל לא מזיק ברובו.

 

והיה גם קריסמס. בניגוד גמור לחגיגה ההיא אצל קלייר ומשפחתה, הפעם זו היתה ארוחה עם משפחתו של מייקל. אם אצל קלייר התכנים הדתיים למחצה עוררו בי גיחוך והתנגדות, הרי שבמשפחה של מייקל לא היו תכנים ולא היה מה לעורר. לבד ממריבות משפחתיות רגילות וכעסים ישנים, זו היתה ארוחה גדולה ורבת משתתפים, ללא ייחוד חגיגי כזה או אחר.

 

על אבא של מייקל שמעתי רבות בשנה האחרונה, מאנשים רבים ושונים, ואת כולם איחד דבר אחד: לא היה להם שום דבר טוב להגיד. קארל נשמע כמו חתיכת זבל מתנשא ומנוול. הוא היה מכה ומשפיל את ילדיו (את מייקל הבכור, את אחיו הקטן ואת האחות שבאמצע), ואת אמא של מייקל (שהיא אחת הנשים העדינות והמקסימות ביותר שהכרתי), הוא היה עולב בנכדיו ונכדותיו בכל הזדמנות (כך שאפילו הקטנה, שמסתדרת עם כולם, קפצה משמחה לשמוע שהביקור שלו אצלינו נדחה), ואילו אמו בת התשעים ושתיים, שנכנסה לבית חולים בשל שבר באגן, היא מטרה נוחה ותמידית לחיציו. מעטים הם האנשים שזכו לכזה מסע פירסום אחיד.

בהתאם לציפיות, קארל הסתבר כנבלה מהליגה של אמא שלי. את ארוחת הערב הראשונה שלו אצלינו הוא בילה בהצהרות שתפקידן שלכנע אותי לברוח מייקל רחוק ככל האפשר. כששאלתי אם הוא באמת היה רוצה שאעזוב את הבן שלו, הוא ענה: "אני לא הייתי רוצה שום עסק איתו". על אמא של מייקל, ששמעה בפעם המאה את כל חרפותיו, הוא אמר "היא התגרשה ממני. שנה וחצי התחננתי בפניה שתחזור אלי, והיא לא הסכימה!" (מעניין למה). אבל אחרי שתיים-שלוש הערות שלי, הבנתי שאמנם מדובר באדם עם גועליות מהרמה של אמא שלי, אבל הרבה פחות כשרון להזיק. אם אמא שלי היא נחל הקישון, הרי שאבא של מייקל הוא סתם נאד ברוח: מסריח, אבל עובר מהר ואז אפשר שוב לנשום.

 

מדי פעם עולות אצלי מחשבות על אמא שלי. אולי להביא אותה לכאן. הרי היא חילצה אותי מהתופת הרוסית. הוגן שאחלץ אותה מחייה הקשים בישראל, לא? מייקל יוכל להתמודד איתה על בסיס אישי, במקומי.

מחשבות מטופשות. אמא שלי לעולם לא תשתנה. לעום לא יצא ממנה רוך, חום, אהבה או חמלה. לחדש איתה קשר פירושו לאפשר לה לפגוע בי שוב. רגשי האשמה שלי מוטב להם שיזכרו במי מדובר, ויניחו לי.

 

לא כתבתי כאן על ימי הרומן שלנו, שלי ושל מייקל. הם היו ימים קשים ומעיקים, ולא כללו שום הילת זוהר רומנטית. בהזדמנות זו רק אספר על עוד מקרה שבו אמא שלי עלתה באוב. בימי חיי אצלה, אמא שלי נהגה לכעוס על חוסר העניין והיוזמה שהפגנתי בכל הקשור למלאכות בית. בימי שישי העדפתי לקרוא עיתון, ואילו אמא שלי ניקתה בתחושת קיפוח. "נראה איך תשבי לקרוא עיתון כשתתחתני", היתה אמא שלי אומרת בארסיות, "אני רוצה לראות אותך יושבת רגל על רגל, ואת בעלך עומד ומנקה".

בימי הרומן שלנו, נסענו מדי פעם לנסיעת עבודה כזו או אחרת, וחלקנו חדר במלון. אחד החדרים היה למעשה דירת נופש, ולכן בישול וניקוי היו בתחום אחריותינו. אני ישבתי על הספה וחשבתי לי: "חבל שאין לי מצלמת וידאו, אמא. לא רק בעלי. גם המאהב".

---

 

גבי נהנה מביקורו בישראל. משפחתו עושה מאמצים ומשדכת אותו במלוא המרץ. ואני שמחה, בכנות, לשמוע על חוויותיו. אני, סמל הקנאה והרכושנות, וטוב לי בשבילו על הסיכוי לעתיד. אולי באמת האהבה שלי אל גבי היתה בעצם צורך במשפחה, שהתגלגלה בבן-זוג. ואני מודה על הזכות הזו שנפלה בחלקי, לשמור איתו על קשר כל כך קרוב למרות הכל.

 

אחד האתגרים שלי בימים אלו הוא ללמוד להסתכל על מה שיש, במקום על מה שאין. זה דופק אותי בכל תחום בחיים, ההרגל הזה להסתכל במה שחסר. אולי בעבר זה היה דוחף אותי קדימה, להשיג יותר. אבל עכשיו נראה שיותר מהכל, זה מעכב את האושר שלי.

 

ומה שיש, ממש כאן, מתחת לאף, יפה יותר ממה שאפשר לדמיין. הנה מבט מלעלה, מהמטוס הקל של אחד מחברינו. יצאנו לטיסה בת שעתיים מעל לאיזורינו. ויפה כאן. כל-כך כל-כך יפה.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 4/1/2008 09:56, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, חיים חדשים
52 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-31/1/2008 22:23

31,184