אזור הדמדומים
שלוש דקות לחצות. הפחד מתחיל להתפוגג. רוח דצמבר קרירה מאלצת אותי לסגור את החלון ולהרים את הראש מהחפץ המרובע ומפיץ הקרינה ממולי. המיזם המזדיין מתיש אותי. אולי אנשי הקשר שלי עייפים מלקחת צ'אנסים. סופה החלה להשתולל בחוץ, מה שלא מפריע לסירנות להמשיך לילל לי במוח. אזור הדמדומים מעולם לא נראה מזמין יותר.
אני נופל במורד הספירלה, המטרה לא ידועה. בנאדם נבגד, לבדו לגמרי, שלא מצליח להרים קשר. לא מצליח לעבור. איפה את, קיבינימט.
"התחושה נעלמה/התמונה התפוגגה" מיבב רוברט סמית מודל 80' ברקע. "17 שניות/משך של חיים/17 שניות" הוא ממשיך לילל בלי לדעת איך 22 שנה אח"כ הוא יתאר במדוייק את בית המשוגעים שנקרא חיי. עטוף בשתיקה, כל המעגלים מתים, הטלפון צלצל. אופק על הקו. "נחש מה החלטתי", לחשה בארסיות. "אני באה, יא מפגר", סיננה כשהיא יודעת שוב איך להחצין את פן הפרחה שגרם לחצי מהגברים בבלוגוספירה לשכב לרגליה ואח"כ איתה. אזור הדמדומים מעולם לא נראה מתאים יותר מלהיות המקום הנכון לפגישה.
היא בתזונה שמחפשת ריגושים, חשבתי לעצמי. מצד שני, לאן יש לי ללכת אחרי שכבר הלכתי צעד אחד רחוק מדי. חוץ מזה, היא היחידה שלאחרונה גורמת למשוואה שלי לזוז לכיוון החיובי. הדלקתי עוד סיגריה וירדתי לבר של ג'ו לקנות את הדברים שאני יודע שעושים לה טוב.
הלילה התחיל לשקוע בכבדות על המוח האשם הזה כשהיא נכנסה לדירה. כיביתי את הסיגריה הרביעית שלי בשעה האחרונה והתקרבתי אליה, מתנקש שנמצא רחוק מאחורי קו הגבול ויודע שאין דרך חזרה. האקדח בוער בכיס, מעיל העור החום שלה נפל על השטיח הרומני הזול על הרצפה. כלום לא היה מתחתיו. "למה השתפנת אז" היא נהמה, "למה?", הבל הפה החם שלה, יורד שלוש אוקטבות מדוייקות למטה, עשה לי שמות באוזן. כמה דקות אח"כ היא הצדיקה את כל מה שציפיתי ממנה. באזור הדמדומים לא נראתה מעולם אשה עם לשון כזאת.
שתיים איי.אם. בחדר מלון זול ובודד יש בחור שמתחיל להבין שזה נצחי. בקרוב הוא יגיע לתובנה. זה יקרה כשהכדור יפגע בעצם.
בהשראת Twilight Zone, Golden Earringשמור בטל
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
