Watching The Wheels

אולי תמצא איזו עבודה נוספת בחוץ במקביל ככה בשביל להתאוורר קצת, ענת מציעה לי כשאני חולק איתה ביאוס קל עד גבה גלי לאחר שסוף שבוע מבאס משהו בו כל התכניות המוקדמות התאיידו אחת לאחת והשאירו אותי יותר מדי זמן רצוף בבית. כן, אני עונה לה. אולי אני באמת אעשה את זה. אולי באמת אחרי ארבע שנים ומשהו של עבודה מהבית אני אמכור חלק מהעסק ולא חשוב בכמה כסף לאיזו חברה או אתר שיתן לי משרד מעוצב אצלו ולא משנה באיזה גודל, רק כדי שאוכל לצאת קצת מהבית, לנסוע לעבודה, לעמוד בפקקים כמו כולם ולנהל שיחות מוזרות כאלה, פנים אל פנים, ולא דרך מסנג'רים וגוגל טולקים. כן כן, אני ממשיך לשקר לה. אני באמת אעשה עם זה משהו.

שומע, אומר לי גיסי בארוחה בשבת. החלפתי ממקום עבודה, איזו חברה בקרית המדע ברחובות. מגניב, אני אומר לו, בטח יש לכם תלושים בצהריים לכל המסעדות השוות שיש שמה. כן, הוא ענה בעצב, אבל תנסה אתה להישאר ער בישיבות של הצהריים אחרי המבורגר ענקי ב"בלאק", אנשים מתים לישון אחרי זה. נכון, עניתי לו בחזרה. גם אצלי בעבודה אחרי ארוחת הצהריים יש חשק עצום ללכת לישון, אז אתה יודע מה אני עושה? פח, המשכתי בלי לחכות לתשובה. אני פשוט הולך לישון.

אז אתה מגיע מתישהו לת"א כדי שניפגש, שואלת אותי אתמול הפמיניסטית בטלפון, יש לך שם איזו פגישה או משהו שצריכה להוציא אותך מהבית? תתפלאי, אני עונה לה. אני מסוגל גם לקום בבוקר ולנסוע לת"א בשביל לשבת לצהריים או לקפה גם אם אין לי איזו פגישה. באמת? היא תוהה בציניות. כן, אני ממשיך. כמובן שזה יהיה על חשבון זמן האיכות שלי ושל האזרח ק' - אבל אני חושב שהוא יעמוד בזה. מאגניב, היא עונה, סוף סוף תוכל לספר לי מה קורה באינטרנט הזה שאתה עובד בו.

תמשיך לנסוע, אני אומר שלשום אחה"צ לילד בעוד טיול אופניים בפארק הענק, בו הוא מדווש במהירות שיא ונעצר כל כמה דקות רק כדי לראות אם הזקן שלו עומד בקצב ושומר איתו על קשר עין. תמשיך לנסוע,אני מודיע לו הפעם. חבל שתעצור כל פעם, אתה כבר בטח יודע את הדרך בחזרה לבד ואם לא - אני יושב פה על הספסל הזה כאן, הוא ממש בשוליים של הפארק, תזכור את המקום הזה. טוב טוב אבא, הוא עונה לי בחוסר סבלנות, עכשיו זוז לי כבר מהדרך, משאיר לי ענן אבק קל ונעלם במורד השביל.

וואלה הסתיו מתקרב, אמרתי לעצמי, מתיישב על ספסל ונושם קצת אוויר אמיתי, לא כזה שיוצא, נניח, ממזגן. ממש ממול, מעבר לגדר על הכביש הראשי, דהרו מכוניות של אנשים מוזרים. אלה שלא עובדים בבית, אלה שיוצא להם פחות לבלות אחה"צים מעוננים-משהו בטיול אופניים עם הילדים שלהם ובמקום זה הם מבלים שעות בפקקים כשאצלי הפקק היחידי זה האזרח, חוסם לי במסדרון את הדרך. האנשים המוזרים האלה, שצריכים בבוקר לקום בלחץ ולהתלבש לעבודה כשאני מדדה בעיניים חצי עצומות עם הבוקסרים למחשב ויכול גם להישאר איתם עד הצהריים אלמלא אני משכנע את עצמי ללכת לחדר כושר יחד עם כל עקרות הבית הנואשות, או אלמלא הדוור מלצל באינטרקום ומכריח אותי להתלבש כי צריך לרדת למטה ולחתום לו על עוד מכתב עם צ'ק שהגיע בדואר רשום.

לפעמים, כל מה שצריך זה לשבת על ספסל בפארק, להירגע קצת, לשאוף אוויר ולהסתכל מהצד על הגלגלים של המכוניות בסחרחרה הזאת שנקראת החיים - כדי להכניס את כל הפאקינג-עבודה-מהבית-סטאף הזה לפרופורציות אחרות לגמרי.