ההורים שלי מספרים שכשהייתי בן חמש בערך, אהבתי לקחת איזו חגורה מזדמנת, לדמות שהאבזם הוא מיקרופון, ולשיר. אחד השירים הבולטים ברפטואר של כותב שורות אלה, וכנראה היחידי, היה 'שיר בבוקר בבוקר' או בשמו העממי יותר 'פתאום קם אדם'. האגדה מספרת שהפלאתי בתנועות ידיים, נענועי אגן ולזות שפתיים, בעקבות הצפייה בכוכב עולה בשם שלמה ארצי על במת פסטיבל הזמר והפזמון במוצאי יום העצמאות התשל"ג. בספרי תולדות הפסטיבלים ייכתב ביובש כי הכוכב העולה נכנע לדיווה סבנטיזית מסוגה של עדנה לב לאחר מאבק עיקש, מותיר לה את המקום הראשון ומסתפק במקום השני והמכובד. בדיוק, אגב, כמו צבאות ערב שפחות מחצי שנה אחרי אותו פסטיבל עולץ הפתיעו את כוחותינו השאננים, אך בסופם של כך וכך ימי קרבות נכנעו לצבא ההגנה. או שבעצם הם ניצחו ואנחנו הפסדנו? מעניין.
אותו כוכב עולה המשיך ללוות אותי בהמשך, כמו שאני מניח שהוא עשה אצל רוב אנשי ארצישראל. הוא אמר לה שהוא לא עוזב את העיר כשאני עוד לא ממש הבנתי מהן מערכות יחסים, היא אמרה לו תרקוד כשקצת יותר קלטתי על איזה ריקוד הוא מדבר, הוא שר על הבית שגרתי בו בדיוק כשהייתי רחוק מהבית, ותיאר שדות של אירוסים הרבה לפני שיהודה סעדו (היה בכוכב) נולד. דרך הווקמן שלי הזענו ביחד בחום יולי-אוגוסט בעיצומו של אימון גדוד תותחנים בקיץ לוהט בשמונים ושבע באמצע הנגב, וידעתי בדיוק מה אומרים הקודים בשיר על הפלוגה שחטפה אש נ"ס בטמפו. כשהאחיות המתבגרות שלי טחנו במשך ירח שלם את ירח אני כבר ראיתי כוכבים אחרים, וכשיצא הראשון מבין האוספים המשולשים-מחומשים-מתומנים של הניינטיז שלו, היה נעים להתרפק על חומר יותר ישן. התרפקות שהגיעה לסוג של שיא בעוד הופעה שלו בקיסריה, מתישהו בסביבות סוכות התשנ"ג, בדיוק 20 שנה אחרי פרוץ אותה מלחמה של אחרי שיר בבוקר בבוקר.
שגיא ב. כתב אתמול שמה פתאום נותנים פתחון פליי-ליסט לשירים כמו החדש של שלמה ארצי, שבטח מקבל זמן אוויר על חשבון אמנים צעירים הו-כה-מבטיחים, רק בגלל שקוראים לו שלמה ארצי וכל זה. ואני לא יודע, אבל בהאזנה ראשונה ולא הכי ממוקדת לשיר הזה יכולתי די בקלות להרגיש שיש בשיר הזה את מה שזה לא יהיה שיש בשירים האלה של שלמה ארצי שעושה לי בדרך כלל, בטח כשאני במוד המתאים סטייל רגישות מהורהרת או הירהורים מרוגשים, או איך שלא תקראו לחרא הזה. וזה לא שאני מעריץ גדול שלו, ממש לא, אבל מבחינתי התפקיד שלו במוזיקה הישראלית הוא לגרום לי את התחושות האלה, על זה הוא מופקד, ומי שחושב שבגילו המתקדם ארצי יהפוך את עורו ויתחיל לנסות כיוונים מוזיקליים שונים כאילו היה אלישע, הבן המיטונף לבית משפחת זילברשץ-בנאי ולהקתו המשוקצת - חי בסרט. מוזיקלי אמנם, אבל עדיין סרט.
תעזבו אותו בשקט, תנו לו לעשות את החרא הזה כמו שהוא יודע, שזה אומר הכי טוב מכולם. ואם הייתי רוצה לסיים את הפוסט הזה כמו שצריך, הייתי מצטט עכשיו וכותב 'אלף שנים צעירות לפניו, כפלג צונן, כשיר רועים, כענף'. אבל היום, בפוסטים ובטח לא בשירים, כבר לא כותבים ככה.
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.
וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.
הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,
הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,
ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,
להוד אלף שנים מפכות במסתרים,
אלף שנים צעירות לפניו
כפלג צונן, כשיר רועים, כענף.
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ורואה כי חזר האביב
והוריק שוב אילן מן השלכת.
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
