סייברלייף 4.5

10/2009

Until the End of the World

אני זוכר שבפעם האחרונה שנפגשנו, שמתי לב שאני בוהה בך מחצי מרחק, דרך האורות העמומים, ורק כשקולות צחוק הגיעו מאחד מהחדרים האחרים והעירו אותי שמתי לב שאני ממוקד בך. את לא שמת לב בכלל, אבל אני ידעתי שהערב הזה לא יגמר טוב בשבילך. אח"כ הזמינו אותנו לשבת לאכול ואני חושב שבדיוק כשהגישו את המנה העיקרית שמתי לב שאת מתחילה לנחש שמשהו לא בסדר. כוס אמק, חשבתי לעצמי. אתה לא יכול להתנהג כרגיל כשאתה הולך לסיים את הקשר עם מי שאתה כמעט בוודאות יודע שתתגעגע אליה עוד הרבה זמן אחר כך. אף אחד לא יכול להתנהג כרגיל במצב כזה, בטח לא אתה.

ואחר כך לקחנו כוסות יין ויצאנו לגינה. היית כל כך יפה באור הירח אבל ידעתי שאין ברירה. אני כמעט מתגעגע לימים ההם, לרגע ההוא, אם אני מפסיק לחשוב בהגיון לשנייה. אותו רגע שחודשים אחר כך ביקשתי מאיזה כח עליון שיחזיר את הגלגל לאחור ואני אוכל לחזור אליו, אל אותה דקה בדיוק, ולסתום את הפה במקום לפצות אותו ולהגיד לך שזה נגמר. אבל גם ההבעה התמימה שלך, שכל כך אהבתי ושהיתה שם כשנישקתי אותך ואמרתי לך שאני רוצה לדבר איתך, לא עצרה אותי. באותו רגע כשבאמת הייתי שם, לא הפסקתי לדבר. מילים כבדות, מילים לא מפוקסות אבל כאלה שלא משאירות מקום לספק. אני זוכר ששמתי לב לשנייה בה התדהמה שהיתה שפוכה על פנייך התחלפה בזעם, אבל היין שהטחת בפרצופי נכנס לי לעיניים ולא יכולתי לראות יותר כלום, אלא רק לשמוע את צליל הכוס נשברת על האבנים ואת קול הצעדים שלך מתרחקים משם בריצה.

חודשים אחר כך איבדתי כיוון, חיפשתי אותך בפניהן של עשרות אחרות, אבל לא מצאתי. גם כשהיה נדמה לי שאני מצליח להגיע קרוב, אבל ממש קרוב, לאותה דרגת תקשורת עם מישהי - התברר שזה לא היה קרוב בכלל למה שהיה לנו ביחד. והלילה הקצתי מעוד חלום מוכה יגון וחרטה והחלטתי שגלי החרטה בוודאי יהפכו לגלי אושר אחרי שאגיד לך שקשה לי בלעדייך מעל כוס קפה במקום שבו תמיד אהבנו לשבת. אבל עכשיו את שוב פה מולי, ושום גל, אף לא אדוות אושר קטנה נראית על פנייך. מאוחר מדי, נדמה לי שזה מה שאמרת לפני ששלפת שטר של 20 ש"ח, זרקת אותו על השולחן, קמת והלכת בלי להביט לאחור. ואני שוב לא ראיתי כלום, למרות שלא היתה לי אפילו טיפת יין אחת בעיניים.

מוזר, כי אני זוכר בפירוש שפעם אמרת שתחכי לי עד סוף העולם, והיום קראתי שסוף העולם כבר כאן. אבל את לא חיכית לי בכלל.

לא ראיתי אותך תקופה ארוכה
איבדתי את האחיזה, סתם העברתי זמן
לאחרונה כשנפגשנו זה היה חדר עמום
כמו חתן וכלה היינו הכי קרובים ביקום
שתינו את היין, אכלנו את הארוחה
כולם נהנו מהמסיבה
חוץ ממך
את דיברת על סוף העולם

לקחתי את הכסף
סידרתי לך את המשקה טוב
אתה מתגעגע יותר מדי לימים ההם אם אתה מפסיק לחשוב
הולכת אותי שולל עם ההבעה התמימה
את יודעת שאני אוהב את גורם ההפתעה
בגינה שיחקתי את הטיפוס הנוקב
נישקתי את שפתיך ושברתי לך את הלב
את
את התנהגת כאילו זה סוף העולם

בחלומי שקעתי ביגונותיי
אך יגונותיי למדו לשחות
מקיפים אותי, מטביעים אותי
נשפכים מחוץ לגבולות
גלים של חרטה, גלים של שמחה
הושטתי ידי לזו שרציתי להרוס אותה
את
את אמרת שתחכי עד סוף העולם.

נכתב בהשראת השיר של U2. אני יודע שסוף העולם היה כבר שלשום, אבל היה לי זמן לכתוב פוסט לכבודו רק היום.

Emale
24/8/2006 02:27, בקטגוריות המצב עלק, סיפורי קליפים
17 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-26/8/2006 20:48

בין בינת ג'בל לליברפול

שני פוסטים מעולים שרק מגלים את קצה הקרחון בבית הזונות הזה שנקרא צה"ל, אפשר למצוא כאן וכאן. אין לי הרבה מה להוסיף עליהם, אבל אחרי עוד יום קרבות שלרובכם יתברר כמה הוא היה נורא רק יותר מאוחר, אפשר רק לומר שבית זונות ותרבות של "יהיה בסדר" שמתחילים בפדיחה שקשורה לאוכל - נגמרים בפשלות הרבה יותר רציניות. למשל, שני חיילים חטופים כשלוקח שעה בכלל לדעת שהם נחטפו. למשל, טיל נגד סטי"לים שצץ משומקום והורג חיילים בספינה שמישהו החליט שהיא לא צריכה אמצעי הגנה. ועוד לא דיברנו על הכישלון המוחלט בהערכות המוקדמות על כוחו של האויב. וגם לא דיברנו על זה שיש אנשים, לא רחוק ממכם, שחיים כבר חודש במקלט כשעצביהם עומדים להתפקע כשרק אחרי חודש החליטו להציע להם תכנית פינוי. על עסקים שנהרסים כי הממשלה עוד לא הכריזה על מצב חירום לאומי מסיבות כלכליות בלבד. אבל כן צריך לדבר על זה שצריך לשים בייביסיטר על אהוד אולמרט ועל דן חלוץ, לא על אלוף פיקוד הצפון. עולם שלישי, רפובלקית בננות. תרגישו חופשי להגדיר את המונח "ישראל 2006".

אבל בין הכל אפשר רק לקוות שמכבי חיפה תביא היום קצת נחת מאנפילד. וכן, גם בשביל להנות מ-90 דקות נטו של אסקפיזם היינו צריכים לחכות שאיזה דוד רחוק יעשה לנו טובה וירכוש את זכויות השידור של המשחק עבור ערוץ 10. ולא מעניין אותי אם זה תוכן שיווקי או לא (זה לא) ומזיז לי את הביצה השמאלית שמאחורי היוזמות המבורכות האלה יש גם אינטרס פרסומי. ברפובליקת הבננות שכולנו חיים בה - תודה לאל שיש את גאידמק שדואג לכפרי נופש ארעיים למפונים מהצפון, סבבה אגוזים שיש את חברת ההימורים ויקטור צ'נדלר. הבחורים האלה הם אולי סוחרים ממולחים אבל הי - בלעדיהם מדינת העולם השלישי המזויינת הזאת היתה, ובכן, עוד יותר מזויינת.

ואף מילה על הטוטו, המועצה לעלק-הסדר ההימורים בספורט, שעם המילארדים שהיא מרוויחה מהווינר לא דאגה למימון, לפחות חלקי, של שידור המשחק. ואני מת לראות אם המתוקים הארכאיים האלה יפצו פה ויצפצפו משהו על זה שצ'נדלר מקבל מדי פעם מסך חסות קטנטן של 5 שניות בערוץ 10 תמורת הג'סטה הגדולה שהוא עשה לכולנו. רק תעיזו.

אז הערב ב-22:05 כולנו חיפאים. כן, גם תושבי הבועה שאין ממש לאף אחד מהם מושג מה עובר על אנשים במרחק של כ-100 ק"מ מכאן. והלוואי שרוני לוי, ניר דווידוביץ', יניב קטן וגם רוברטו קולאוטי שהוא עכשיו כבר רשמית ישראלי גם לפי משרד הפנים - יראו לרפאל בניטז הפוץ ולסטיבן ג'רארד (שבכל יום אחר נתונה לו הערצתי הבלתי תלויה בדבר) - מה זאת לחימה אמיתית. אולי לא מדהימה כמו בבינת ג'בל, אבל לפחות כזאת שתחזיר את הירוקים עם חיוך ועם משמעות חדשה לפחות לאחד משלושת הסטיקרים האלה הביתה. או במילותיהם של יושבי יציע ג' בקרית אליעזר - "חיפה חיפה/מכבי שלי/הגל הירוק/גל גלי, גל גלי/חיפה חיפה/את אלופה/תודה לך מכבי/על עונה כה יפה".

ואני בכלל אוהד מכבי ת"א.