אני קובע עם גיא בחצר ובדרך אנחנו עוצרים ליד הבית של משה ושורקים לו מלמטה. הוא בדיוק חזר מסיבוב על הסקייטבורד המדוגם, זה עם הסטיקר של קיקרס לכל האורך ועם נייר הזכוכית השחור מספר חמשת'לפים שמודבק לו טוב טוב מקדימה ומאחורה ומונע החלקה. משה צועק שהוא צ'יק צ'ק מתקלח ויורד אלינו. יום שישי בערב, אלף תשע מאות שבעים ותשע ויש מסיבה אצל איילת, מלכת הכיתה הבלתי מעורערת. אני תוהה ביני לבין עצמי האם יעל תהיה שם גם ואם כן איזה נחמד יהיה להזמין אותה שוב לרקוד סוג של צמוד בכל פעם שמגיע רצף שירי הסלואו, אחרי שבמסיבות הכיתה האחרונות פתאום בלי תכנון מוקדם נהיינו בני הזוג הקבועים אחד של השני בכל הסלואים. כל זה לא הפריע לנו להתעלם זה מזה במשך כל השבוע בבית הספר מרוב מבוכה.
משה יורד סוף סוף למטה עם ריח של נקה 7 כשהשיער הבלונדיני המושלם שלו עדיין רטוב ומסורק לאחור. כוס אמא שלו, נראה כמו איזה נורבגי שתקוע באמצע המזרח התיכון ומנצל את זה לשבור את הלבבות של כל הבנות. ממש ליד המדרגות לאיילת אנחנו פוגשים את ניר וכולנו, בחולצות כפתורים לבנות עד גוון בז' בהיר, מכנסיים שחורות ונעלי גלי אופנתיות שבטוח עושות את מיקי ברקוביץ' לכזה תותח כי אחרת למה הוא נראה נועל אותן בכל פוסטר שני בעיר - עולים ברגל שלוש קומות. יו'ר דה וואן דט איי וונט, צווחים ג'ון טרבולטה ואוליביה ניוטון ג'ון מעל הפטיפון והאורות כבר חצי עמומים, כשכמה דמויות של ילדים נוספים מהכיתה מתנוענעות בחשכה בחוסר קצב בלתי ניתן לתיקון והיתר, החנונים מביניהם, יושבים בפינה ומחליפים בלהט ניירות מכתבים של סטיב אוסטין.
אחרי שכולם מגיעים איילת מושיבה אותנו על הכסאות במעגל ולוקחת פיקוד. השיער הדוחה שלה, שהוא לא חלק ולא גלי אלא משהו באמצע, מסורק כמו איזו ליפה קשיחה עד אמצע הגב והפוני הקסדתי שלה כמעט נכנס לה לתוך העיניים. הרווח הענק בין שתי השיניים הקדמיות שלה רק נותן לה מראה מגוחך יותר, אבל בעיני רחל, הסגנית הראשונה שלה בממלכת הכיתה, איילת היא הילדה הכי יפה בעולם. היא לוקחת בקבוק של גולדסטאר שאבא של איילת, מתוקף תפקידו כנהג מונית, החזיק עשרות כמותו במקרר ומתחילה לסובב אותו במרכז המעגל. משחק האימה 'אמת או חובה' יוצא לדרך. אחרי כמה סיבובים תחתית הבקבוק מצביעה עלי והפיה שלו על יעל. אמת או חובה, יעל שואלת בבישנות ואני הולך על האפשרות הפחות מפחידה. אמת, אני עונה והיא מסתכלת עלי נבוכה. לפני שהיא מספיקה לפתוח את הפה, איילת הבת זונה מתפרצת וצועקת עלי: אמת שאתה אוהב את יעל?!
חצי דקת הדממה שהיתה שם נראתה כמו נצח. אפילו המכוניות ברחוב הסואן למטה נדמה שדוממו מנועים וחיכו למוצא פי. לחץ חברתי זה חרא של דבר, אז מלמלתי משהו שדמה ל"כן". יעל הפכה לאדומה יותר ממכנסי הבורדו המשמינים שלה, אני כבר הייתי בעיצומה של חפירת קבר בשבילי ושאר הילדים, אחרי שנרגעו מתערובת הצחוק ומחיאות הכפיים, עברו לחפש את שני הקורבנות הבאים בעזרת הבקבוק הארור. אחרי כמה דקות איילת מחליטה שיהיה דיסקו ושמה את התקליט של שגעון המוסיקה כשמשה הנורבגי נותן את הקטע שלו ורפי, למרות הברזלים על השיניים שלא מנעו ממנו מקום בכיר בהיררכיה הכיתתית, מביא אותה בנענועי אגן א-לה ג'ון טרבולטה. סטאיינג אלייב וקולות הפלצט של האחים גיב לא זכו מעולם לכוראוגרפיה הזויה יותר.
ואז רחל מחליטה לכבות את האור. מישהו שולף את התקליט של פול אנקה או מי שזה לא היה, שכל הורה שמכבד את עצמו החזיק בבית. פוט יור הנדס און מיי שולדרס התחיל לשייף את האווירה בחדר וכמו תמיד יעל ישבה לא רחוק ממני וחיכתה שאזמין אותה, כשחזי, הליצן של הכיתה שהיה קרוע על צביקה פיק וידע את כל השירים שלו בעל-פה - צץ לפתע לידי והתחיל לדחוק בי עם המרפק. לך, תזמין אותה לרקוד, הוא אומר לי, אולי גם תבקש ממנה חברות סוף סוף? הנורבגי, שהיה שקוע בתוך הצוואר של רחל בסלואו צמוד שהקדים את זמנו לפחות בשלוש כיתות, עושה לי עם העיניים סימן ברור של יאללה נו כבר. בסוף אני קם והיא באה אחרי לאיזו פינה בסלון ואני שם את הידיים על המתניים המעט מלאות שלה והיא, בתנועה מיומנת, מניחה את הידיים שלה על הכתפיים שלי. אני לא בטוח, אבל שמעתי טרקטור עובר שם באמצע ועוד משאיר מספיק רווח בצדדים.
פתאום זה בא לי משומקום. חזי שאל אותי למה אני לא מבקש ממך חברות, אני שומע את עצמי אומר. אחרי כמה שניות של שתיקה היא מחייכת ופולטת נו, ו? אני לוקח אוויר ויורה - רוצה? גם בחושך היה אפשר לראות את הסומק שלה, את השפלת העיניים ואח"כ את העלייה שלהן בחזרה. היא רק הנהנה עם הראש וחייכה, כשפול אנקה או מי שזה לא היה הגיע לשואו מי דט יו לאב מי טוווו-או-או-או, והיה נדמה לי שהידיים שלה נהיו קצת יותר כבדות לי על הכתפיים.
לפני הסוף אריק, הערס של הכיתה שבכלל למד חלק מהזמן בכיתה הטיפולית בהמשך המסדרון, שם את Discovery של תזמורת אור החשמל, ואני די בטוח שכשהלכתי הביתה התקליט הגיע בדיוק ללאסט טריין טו לונדון. שנייה לפני שיצאתי מהדלת הסתכלתי על יעל שישבה בצד עם כמה מהחברות שלה, היא הסתכלה עלי בחזרה והרגשתי שאני הולך על העננים ממכונת העשן של ג'ף לין והלהקה שלו. אחרי יומיים, ביום ראשון בבית הספר, שיבצו את שניינו למשמרות הזהב מוקדם בבוקר, ולמרות שהיינו מאותו צד של הכביש הקפדנו לא להסתכל אחד על השני בגלל המבוכה הקבועה שהפעם, באור יום, תפסה מימדים מפלצתיים. בכיתה אחר כך באותו יום, לאורך המשך כל אותה שנה, גם ביתר שלוש השנים שנשארו לנו יחד באותו בית הספר ואפילו בארבע השנים הנוספות בהן היא למדה בכיתה המקבילה בתיכון שאני למדתי בו - לא דיברנו מעולם שוב על אותו ערב קסום אך גם טראומטי אצל איילת. בעצם, אני די בטוח שיותר לא דיברנו כמעט בכלל.
השעה היתה 9:29
9:29 רחוב אחורי, עיר גדולה
השמש כבר שקעה
הרבה מוסיקה בסביבה
זה הרגיש נכון
זה היה אחד מאותם לילות
אחד מאותם לילות שהעולם פוסק מלכת
את עמדת שם
היתה מוסיקה גם
הייתי צריך לנסוע מזמן
ידעתי שעלי להישאר כאן
הרכבת האחרונה ללונדון
בדיוק יוצאת מהתחנה
הרכבת האחרונה ללונדון
את העיר בדיוק עזבה
אך אני באמת רוצה שהלילה יימשך לנצח
באמת רוצה להיות איתך
עשי שהמוסיקה תתנגן עד הסוף
הלילה
זה היה אחד מאותם לילות
אחד מאותם לילות שהאש בהם בוערת
כולם שם היו
כולם את הלילה חלקו
זה היה נכון
ושם היית אז לבדך
נראית כאילו את היחידה בסביבה
הייתי חייב איתך להיות
שומדבר אחר לא יכולתי לעשות
הייתי צריך לנסוע מזמן
ידעתי שעלי להישאר כאן
הרכבת האחרונה ללונדון
בדיוק יוצאת מהתחנה
הרכבת האחרונה ללונדון
את העיר בדיוק עזבה
אך אני באמת רוצה שהלילה יימשך לנצח
באמת רוצה להיות איתך
עשי שהמוסיקה תתנגן עד הסוף
הלילה
מתחת לשמים זרועי הכוכבים
הזמן עמד אבל השעות כנראה חלפו מהר
זה לא ממש נקלט
אך בעיניך היה מבט
ללכת הייתי צריך באמת
אך האהבה נמשכה כל העת
הרכבת האחרונה ללונדון
בדיוק יוצאת מהתחנה
הרכבת האחרונה ללונדון
את העיר בדיוק עזבה
אך אני באמת רוצה שהלילה יימשך לנצח
באמת רוצה להיות איתך
עשי שהמוסיקה תתנגן עד הסוף
הלילה.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
