כל כמה זמן זה כזה, צף מחדש? החשק לחבר כמה פסקאות ולזרוק בישרא. לא בטוח אפילו מה הטריגר לזה, איזה זיכרון מפעם? משהו ישן שמחזיר אותי למיינדסט המאוד ספציפי של להיות פה ולכתוב ככה.

רוב הפעמים רק המחשבה על לכתוב פוסט בבלוג (צירוף מילים אייקוני) מספיקה בשביל לספק את הגירוד הזה. מספיק שרק אגיד את המשפטים הראשונים של הפוסט בצורה מסודרת בראש כדי שאפסיק לרצות לבקר כאן לעוד כמה זמן. היום כן אבל.

*

אני מרגיש שעם הזמן המחשבות שלי נהיו יותר צרות? יותר תכליתיות אולי? עכשיו צריך לעשות משהו אחד ומיד אחרי זה יש משהו אחר, ואם לא מיד אז רק זמן מת מוזר שצריך להעביר. אני חושב שפעם אהבתי יותר לצלול פנימה לעצמי, לנסות למפות ולהבין מה בדיוק שם. אבל עכשיו אני רק מסתכל החוצה, לא פועל על אוטומט אבל וואלה נע בקווים ברורים מאוד. זה מוזר להכיר בזה, והייתי רוצה למצוא אופן שבו אפשר להפוך את הדברים לפחות חומריים. 

*

אין לי כל כך כוח לראות אנשים, אני חושב שבעיקר לא בא לי ליזום דברים, אני נסוג לכעס ילדי כזה של למה אחרים לא זוכרים כשאני כן. אולי גם אחרים משתבללים ככה, כל אחד תקוע בכעב הילדותי של עצמו ולא קורה שום דבר אף פעם. זה פשוט מרגיש שכולם נסחפים לכיוונים מנוגדים, זה ככה כי זה ככה?

*

לא יודע חחחח פתאום חשבתי כמה אנשים אולי יקראו את זה והלכתי לבדוק בסטטיסטיקות. אם המערכת עובדת כמו שצריך אז ביום ממוצע יש 5 כניסות??? חשבתי איכשהו שיש רוחות רפאים ולרקרים אמיתיים אבל זה בעצם רק אני ועוד 4 ווירדוז? למה רק אנחנו חייבים לזכור?

*

טווח קשב שיורד. עכשיו כשחילקתי את זה לנקודות אפשר לראות איך זה מתפזר. איך המבנה נשבר והמחשבות מתקצרות אבל אולי גם משתחררות, כמות הזרים המועטה הופכת את זה לקל יותר ממש. מוזר לכתוב.

*

עוד אחד אחרון אולי קוהרנטי

להסתכל על דף הבית של ישרא מרגיע אותי. הקווים הישרים, החלוקה הברורה לאזורים, הצבעים. פיד ארוך משמאל (אי אפשר לגשת לרשימה המלאה). שלושה מלבנים צפים במרכז )הריווח לא אחיד).  שתי תיבות שחותמות את הדף; רשימת הפעילים (לא עובדת) וילדי היום הולדת (הכותרת לא מיושרת עם האייקון) - מזל טוב למי שחוגג.ת!

התפריט מימין הוא כמובן תוספת מאוחרת ולא מוצלחת. פעם התפריט היה באותו הוייב של שאר האתר. מזל שהתפריט החדש לא עובד אז אין צורך להסתכל עליו מלכתחילה. הכל סתטי, חוץ מתיבת הציטוטים המהבהבת הכל שקט ודומם. בלי באנרים ובלי אנימציות.

מה אני אגיד? אי אפשר להכחיש שהאסתטיקה שם, שלמות החוסר שלמות, קפסולת זמן לימים שלא יחזרו.

בחיי שבא לי לבנות את הממשק הזה מחדש עכשיו.

 (412 מילה)