בימים האחרונים אני סובלת מכאבי בטן לא ברורים, יציאות לא סדירות (בשום צורה) ונדמה שמשהו מתרחש לו שם בתוך מערכת העיכול שלי. זה לא שהחלטתי לצאת למסע הרפתקאות קולינריות, אני אוכלת רגיל את האוכל שאני אוכלת בדרך כלל, שום חריגות יוצאות דופן ובכל זאת, משהו קורה.

אתמול בשש בבוקר התעוררתי וזינקתי ישירות לפגוש פנים אל פנים את האסלה הכי קרוב שאפשר. הקאתי את נשמתי וזה מוזר כי יום לפני כן כמעט ולא אכלתי וגם הרגשתי ממש טוב, ובכלל אני כזאת שלא מקיאה בקלות בכלל, פשוט התעוררתי לתוך זה. בחיים זה לא קרה לי.

אז אחרי יום בבית בלי תזוזה, בלי אוכל ובעיקר מנוחה, החלטתי הבוקר לצאת לעבודה (מה שהסתבר כהחלטה לא נבונה בכלל), תוך כדי המקלחת של הבוקר פתאום הבנתי - קשה לי לעכל תרתי משמע. החדשות המרעישות שקיבלתי לפני כמה ימים, לא הצליחו להתעכל אצלי בגוף, עדיין קשה לי להבין את המשמעויות, עדיין לא באמת מתמודדת עם זה, מנסה לתת לדברים לקרות בלי להסתכל להם בעיניים. פשוט קשה לי לעכל את מה שעובר עליי וזה כנראה משפיע לי על הגוף.

אולי יש וירוס שמסתובב, אולי באמת אכלתי משהו לא טוב אבל כשאני חושבת על זה, אני הכי מתחברת לעניין הנפשי, כן, אני בתקופה של עיכול, כל כך הרבה דברים קורים שאני לא מצליחה לעכל אותם עד הסוף והגוף מגיב בהתאם. כנראה שאני צריכה להתחיל להתמודד ואולי להגיע למסקנות. בינתיים שוכבת בבית, ומקוה לחזור לעצמי בקרוב.

אהבה. מה הייתם מוכנים לעשות בשביל אהבה? בשביל למצוא אהבה, בשביל שאהבה תהיה חלק מהחיים שלכם? מה אתם מוכנים לעשות בשביל זה? ונאמר שעשיתם הכל ומצאתם אותה, את אותה האהבה הזו שמחייה אותנו מבפנים, שהופכת את החיים שלנו למשהו יותר שמח, אולי יותר קל, יותר מלא. אז מצאתם אותה, מה הייתם עושים כדי לשמר אותה? כדי להחזיק אותה בתוך החיים שלכם? כדי לגרום לה להמשיך ולמלא אתכם, להחיות אתכם.

ואם כולם סביב היו אומרים לכם שזה בלתי אפשרי? שזו סתם אשליה? שאין לאהבה הזו סיכוי לחיות. הייתם מוותרים? הייתם מקשיבים להם? הייתם עוזבים וממשיכים הלאה בחיפושים, אחר אהבה אחרת, חדשה?

ככה בלי לשים לב, אנחנו מעבירים את חיינו בחיפוש אחר האהבה, או בתיחזוק שוטף שלה בחיים שלנו. לפעמים אנחנו מוצאים אותה, לפעמים היא נגמרת, לפעמים זו היתה סתם אשליה ולפעמים היא נשארת לתמיד. כל החיים, כל הזמן, מחפשים אהבה. בכל מקום, בכל הזדמנות, אהבה.

אז מצאתי אותה, אחרי שנים של חיפושים מצאתי אותה, במקום הכי לא צפוי בעולם, את האהבה הזו שכולם מדברים עליה. כזאת שעושה אותי שמחה, שמתחברת למקומות הכי עמוקים בבפנים של הבטן, עמוק שמה, בחיבור אמיתי ונכון. מרחק של אלפי קילומטרים מפרידים בינינו, הבדלי תרבויות, הפרשים שונים ומשונים ועוד לא מעט מכשולים בדרך הזו ובכל זאת - אהבה.

יש מי שאומר שאהבה מנצחת הכל, את כל המכשולים, את כל הדיעות הקדומות, את כל מה שמפריע לה לחיות בשלום. האם אני מספיק חזקה כדי לגרום לאהבה הזו לנצח? לדלג מעל המכשולים הרבים? האם אני באמת רוצה? האם זה נכון עבורי? האם זו באמת האהבה לה חיכיתי כל חיי?

אין לי תשובות חד משמעיות, שום תשובה שעולה אינה ברורה לחלוטין, אין פה שחור ולבן (בעצם יש, זה מתורגם לצבע עור..). מה שאני יודעת הוא רק מה שאני מרגישה ועם זה אי אפשר להתווכח. אף אחד לא יכול להתווכח עם מה שאני מרגישה, עם מה שהוא מרגיש כלפיי. אף אחד.

אני אוהבת, אני נאהבת (כמו שלא הייתי כבר שנים), אני רוצה להיות איתו, אני מרגישה שאני חיה כשאני איתו, הוא מצית בי משהו שכבר מזמן שכחתי איך הוא מרגיש. הוא מרגש אותי. אני אוהבת אותו.

מה, לוותר על זה?

אז אומרים שזה חסר סיכוי, שזה לא אמיתי, שזה לא יעמוד במבחן הזמן והמרחק הגיאוגרפי, שזו אשליה, שזו סתם חוויה שחיה במקום מסוים בעולם, במצב מסוים, בתוך בועה, ואם היא תצא משם היא תמות. אז אומרים. להקשיב להם? משתדלת שלא, הולכת כרגיל עם האמת שלי, עם האינסטינקטים שלי, כמו תמיד לפי מה שהבטן שלי אומרת.

יכול להיות שמה שהם אומרים זה נכון, ויכול להיות שלא. אלו דברים שיצטרכו לעמוד במבחן הזמן והמציאות של שנינו, בינתיים שומדבר לא קל (למרות שאייל תמיד אומר שקושי זה ענין של תפיסה.. הרי שומדבר לא קשה באמת, אלא אם אנחנו תופסים אותו ככזה. אני צריכה לזכור את זה בדרך שאני מתכננת ללכת בתקופה הקרובה).

האם זה המבחן שלי? שלנו? האם זה מה שאנחנו צריכים לעבור כדי להיות ביחד? האם זה מה שיחזק את הקשר שלנו או יפורר אותו? והאם בסוף, כשנצליח לעבור ביחד את כל המשוכות, האהבה שלנו תפרח? יש הבטחה כזאת? מי יכול לענות על כל השאלות האלו באמת? מי יספר לי אם הדרך שלי היא הנכונה? אם בסוף אצליח ליהנות מהאהבה הזאת? האם היא אמיתית?

כנראה שרק אני.

יוצאת לדרך. בהצלחה!

את צריכה זוגיות?

אני רוצה זוגיות

זה לא אותו הדבר, את צריכה או רוצה?

אני רוצה

ומה עם הצורך?

אני לא מרגישה כרגע שאני צריכה, אני מרגישה שלמה עם עצמי

את יודעת שצורך זה חוסר, ובגלל שעברת תהליכים ארוכים ועמוקים, הגעת למקום בו את שלמה עם עצמך, זה מקום מדהים להיות בו אבל.. זה חוסך ממך את החוסר. את שלמה.

אוקי, אז מה זה אומר? זה טוב או רע?

זה מעולה! אבל את רק צריכה לזכור שהזוגיות תגיע אלייך לא ממקום של צורך, כי זה לא חסר לך, אלא ממקום אחר

טוב, עכשיו אני מבולבלת לגמרי

שניה, אני אסביר. נתחיל מזה שישנם שלושה שלבים: פיזי-נפשי-רוחני. כאשר הפיזי מספק צרכים פיזיים כמו סקס, תראי מה נערים מחפשים - כוסיות, כאלו שנראות טוב. בשלב יותר מתקדם בחיים הם מחפשים חיבור נפשי ולא רק פיזי, מישהי שתבין אותם, שיתחברו אליה נפשית. השלב שאת נמצאת הוא השלב הרוחני.

אוקי, עד כאן הבנתי, אבל איך זה קשור לחוסר?

אז ככה, אנשים שחיים בחוסר, שמבחינתם בלי זוגיות הם לא שלמים באמת, הם האנשים שימצאו מהר זוגיות, כאלו שאיך שהם מסיימים קשר הם מתחילים חדש, מכירה?

בטח שמכירה!

כי הם צריכים להרגיש שלמים, והשלמות הזו מתבטאת במישהו שישלים אותם (הוא לא תמיד המישהו הנכון, אבל זה לא משנה)

אוקי, אז מה קורה לאלו שמרגישים שלמים עם עצמם בלי צורך לתלות את זה בגורם חיצוני?

או, שאלה טובה! אלו האנשים שיותר קשה להם למצוא זוגיות. למה? כי הם כבר מלאים, אין להם את החוסר, אין להם את הצורך הזה למלא חלל בבטן. הם שלמים.

אוקי, אז מה עכשיו? מה קורה עם האנשים האלו? הם צריכים להרגיש פחות שלמים? או לתלות את השלמות שלהם באחרים כדי לזכות בזוגיות?!

לא מדוייק... הם צריכים דבר ראשון להבין את זה.

עכשיו הבנתי. מה הלאה?

אז ככה, דיברנו על הצורך הפיזי, הנפשי - שאת שניהם את ממלאה בשלמות שלך

לא בדיוק. אם אני מרגישה בצורך פיזי, אני מוצאת מישהו שיספק לי את הצורך הזה

נכון מאוד, זה צורך נקודתי. את לא מרגישה ככה כל הזמן, נכון?

לפעמים כן לפעמים לא, זה בא בתקופות

הגיוני. אז עברנו על השלב הפיזי והשלב הנפשי, עכשיו את בשלב הרוחני. בשלב הזה את צריכה להתחבר למי שישלים אותך

לא הבנתי. אבל אמרת שאני שלמה עם עצמי

נכון מאוד, זה לא קשור אלייך, את שלמה, זה קשור למשהו גבוה ממך, את צריכה למצוא את השלם שלך במרחב הרוחני

אוקי... הממ...

קצת קשה להסביר את זה, אבל חשוב שתביני שזה לא תלוי בך, את פשוט צריכה להבין את התהליך. לא סתם אומרים זיווג משמיים, זה משהו גבוה מאיתנו. את צריכה לאפשר לקבל את הזיווג שלך בתוך המרחב השלם שלך

טוב, אני חושבת שהבנתי... הזיווג שישלים אותי. כן, אני מצליחה להתחבר לזה. כן..

@ התגעגעת אליי?

&& מה ז'תומרת 'התגעגעת'? מה אני בחורה?

@ מה, רק בחורות מתגעגעות?

&& כן. בחורה מתגעגעת. בחור רוצה. אני לא מבין למה צריך להתגעגע? הרי יהיה לנו עוד הרבה זמן ביחד. כל מה שצריך זה שאני ארצה אותך וגם את תרצי אותי. לי נראה שאני ארצה אותך עוד הרבה זמן, אז זה תלוי בך. ואם לא תרצי, אז אני אוטומטית לא ארצה אותך. ככה שהחיים מאד פשוטים.

ואני אומרת, הוא צודק. החיים באמת מאוד פשוטים (אפרופו הפוסט הקודם "ופשוטים הדברים וחיים.."), אלו אנחנו שהופכים אותם למורכבים ומסובכים. אני תוהה האם זו תכונה גברית להסתכל כך על החיים ותכונה נשית, לסבך אותם? נקודה למחשבה.

בכל מקרה, בינתיים אני רוצה אותו, עד ש... עד שלא. כן, זה באמת כל כך פשוט. מסתבר.

 לזרום עם הפשטות וללמוד לא לסבך