את הימים האחרונים אני מבלה בעיקר עם יעקב, הוא לוקח אותי למקומות חדשים, מראה לי, מסביר, מספר, ממש מדריך פרטי צמוד, זה כייף ונעים לי איתו, אני מרגישה בטוחה ושמחה. הוא מכיר פה מלא אנשים, מדבר את השפה וזה הרבה יותר קל להסתדר ככה. אני לגמרי מסודרת!
אתמול הלכנו למנזר של הקרמפה לאמה (נזיר נחשב, משהו מקביל לדלאי לאמה), שנתן הרצאה ואחר כך בירך אחד אחד וחילק סרט אדום לכל אחד. היתה אוירה מקודשת וחוויה מרגשת. משם הלכנו לנובלינקה, המנזר הקודם של הדלאי למה, מקום קסום קסום, בשניה שנכנסים פנימה מרגישים את האנרגיות, רוגע בכל הגוף, שלווה, טוהר, נקיון. כולם שם טיבטים שמסתובבים. על הקירות יש ציורים מדהימים בשלל צבעים, בחוץ המפלים זורמים בשקט, והכל ירוק ורגוע רגוע. נכנסנו פנימה והתיישבנו מול הבודהא, קשה לי לאתר במילים את ההרגשה של להיות שם, פשוט להיות. זה ממלא באנרגיה אחרת, שונה. קסומה.
המשכנו לטייל עד הערב וקבענו להפגש היום. אבל.. משהו השתבש, לא ברור בדיוק מה ואיך ולמה אבל קרה משהו מוזר. הגעתי אליו והוא לא היה, לפעמים הוא יוצא וחוזר. חיכיתי שעה ארוכה ואחר כך הלכתי והשארתי פתק. היתה לנו תכנית מלאה להיום, תכננו ללכת לקניות בדרמסלה ואחר כך לטייל בעוד כמה מקומות, אבל זה התפספס. בדרך חזרה לאיזור שלי, פתאום ראיתי אותו, שם. עומד ומעשן סיגריה. הוא היה עם הגרמניה שיום קודם קילל אותה והתעצבן עליה, היתה לנו שיחה מאוד מוזרה, הייתי מרוחקת, מהבוקר חיכיתי להפגש איתו כדי לחוות ולהתרגש כמו אתמול, אבל הוא התנהג מוזר (וגם אני). יש משהו באויר, אולי זה תשעה באב, אולי סתם מצב רוח לא טוב שאני מסתובבת איתו מאז הקורס בבוקר. נפרדתי ממנו בלי להבטיח שנפגש שוב, אולי הגיע הזמן לשחרר ולהתקדם בלעדיו. חבל..
הימים עמוסים בעשייה, בחוויות, בהתחברות למקום ובהרפתקות מרגשות. כל יום הוא הפתעה חדשה וזה כל כך כייף. מודה, זה לא בדיוק איך שדמיינתי שהחופשה שלי תראה, זה שונה מכל מה שהעלתי בעיני רוחי, לא יותר טוב ולא פחות, פשוט שונה. וברגע זה, זה ממש לא משנה, מה שחשוב הוא שאני נהנית, אני רגועה, אני מגלה עולמות חדשים ועל הדרך לומדת גם קצת על עצמי.
