היא אהבה פיצה עם זיתים שחורים.
היא הייתה הבן אדם היחיד שהכרתי שאהב פיצה עם זיתים שחורים.
והיא אהבה גם אותי.
זה לפחות מה שהיא אמרה.
תמיד היה נראה לי שהיא משקרת כשהיא אמרה שהיא אוהבת אותי.
היא פשוט אמרה את זה יותר מדי פעמים.
כאילו לשכנע אותי.
והיא באמת שכנעה אותי.
ובאותו ערב היא אמרה לי את זה חמש פעמים.
ספרתי.
ואז הזמנו פיצה.
חצי עם זיתים שחורים, לה, וחצי עם פטריות, לי.
כמו בן אדם נורמלי.
ועוד לפני שהפיצה הגיעה היא הסבירה לי שזה לא אני, זו היא,
וכל השטויות האלה.
שזה שהיא עוזבת אותי לא אומר שהיא לא אוהבת אותי יותר,
ושאנחנו לא מתאימים.
ושמגיע לי יותר.
היא עזבה באותו ערב.
והשאירה אותי עם חצי מגש פיצה עם זיתים.
טעמתי.
אהבתי את זה למרות שרציתי לשנוא את זה.
הייתה לי אותה מערכת יחסים עם פיצה עם זיתים שחורים כמו שהייתה לי איתה.
רק שפיצה עם זיתים שחורים יכולתי להזמין עוד פעם.
ואותה?
נראה לי שאני בכל זאת ישאר עם פיצה עם פטריות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני26